ואם יאמר לי איש
שמטח הרובים לא יזכיר
את דמעות החילים
את דמעות ההורים
ואת בכי היתום
לא אאמין...
לא יחזק ליבי
לא יחזיר לי את היקיר
שידע להצחיק
בימים טובים ורעים
בזמנים טרופים
את מיתרי נפשי....
הוא לקח איתו
את הקרן
שלימדני עליה לטפס
כשהרוע יתגבר
ולברוח מעצם
שאול ואופל
את הכל הוא לקח
והשאירני בדד
מול ים של מבטים
מול עוצמת הרחמים
שאף אחד לא מבין
שאינני זקוקה להם..
זקוקה אני לו
לזה שאבד
לזה שלא יחזור
לזה שהיה
והשאיר חותמו על עולמי
וכשלקח עולמו
השאירני נטושה
עם חומה של רגשות
ששום אחד
לא יחדור
לא אכרוך אותך
כנדבך
אשחרר נפשך
לחופשי...
רק שמור עלי מלמעלה...
כשאהיה מוכנה
נתאחד בשניה
ושוב נהיה
לאחד....