לקחתי הפסקה קצרה. שוב הילד החדש הזה יושב שם לבד. לא ממש נעים
לי ממנו, הוא לא מכיר פה אף אחד ולפי מה שהבנתי הוא הגיע
לאיזור רק לפני כמה ימים. החלטתי שאני הולך לדבר איתו ולהציג
את עצמי. "נעים מאוד ניצן". אמרתי במין קול בטוח כזה.
"אהה..שלום אני מודי". חחחחח. איזה מין שם זה מודי יאלללה.
"לפני כמה זמן הגעת?".
"אממ..בערך כמה ימים,הגעתי במיוחד בגלל כל תקופת החגים". הוא
אמר לי בקולו המעוות. "אם אתה צריך לדעת כל מיני דברים או שיש
לך שאלות רק תפנה אליי..". "אין בעייה" מודי אמר לי והלך.


כאן בקוטב הצפוני קפוא מאוד. אבל אנחנו השדונים התרגלנו לזה.
כי בכל זאת המטרה שלנו היא לעזור ל"כוהן הגדול" הלא הוא סנטה
קלאוס לחלק את המתנות לכל ילדי העולם. למרות שכולם אמורים
איכשהו לאהוב את סנטה אני לא אהבתי אותו. לפי דעתי הוא היה איש
שמן וזקן
שרק ניצל אותנו השדונים בשביל המטרות האישיות שלו. הוא גם לא
תמיד התנהג יפה אל כולם. אבל תמיד כולם התייחסו אליו כאילו הוא
אלוהים. כאילו הוא "כוהן גדול". החלטתי שאני צריך להראות לכולם
שסנטה קלאוס הוא איש רשע. אני צריך להוכיח להם איכשהו.
אבל איך אני יעשה את זה...אני צריך לחשוב על משהו גאוני. פתאום
ראיתי שמישהו מתקרב.


"שלום אדון קלאוס..". "מר ניצן אני מבין שהפסקת לעבוד?". הוא
אמר לי. "אהה..רק לקחתי הפסקה קצרה". עניתי. "שום הפסקות!
תחזור מייד לעבודה! יש לנו המון מתנות לעטוף, אנחנו צריכים שכל
המתנות יהיו מוכנות בדיוק בזמן לקראת חג המולד". הוא אמר לי
והלך לדרכו. אוף אני שונא את סנטה קלאוס. למה אני צריך לעטוף
כל החיים שלי מתנות. זאת העבודה הכי מסריחה שיכולה להיות.
בינתיים כבר נהיה מאוחר ולפי החוקים של סנטה אנחנו יכולים
לישון מ10 בלילה עד 6 בבוקר,
אז יאללה הגיע הזמן שאני אנצל את זמן המנוחה ואלך לישון.
נכנסתי לחדר שלי בקומה התשיעית, הסתכלתי על השעון המעורר והוא
כבר היה מכוון ל6 בבוקר אז קפצתי למיטה ונרדמתי.


"ניצן קום,מהר!" העיר אותי מודי. "מה..אהה..מה אתה רוצה תן לי
לישון". אמרתי לו חצי ישן. "סנטה חולה מאוד, הזמינו רופא מיוחד
שיטפל בו!". אני לא מאמין. איך זה יכול להיות. סנטה אף פעם לא
היה חולה, איך זה ייתכן ששלושה ימים לפני חג המולד פתאום הוא
חולה בצורה קשה. "קדימה בוא ניצן נילך לבקר אותו". אמר לי
מודי. הלכנו אל מיטתו של סנטה. אני חושש טיפה מלראות אותו במצב
קשה. רגע אחד! במחשבה שנייה...אני לא אוהב את סנטה קלאוס, אבל
זה יהיה
אכזרי מצידי לשמוח כשהוא במצב קשה ועוד ממש לפני חג המולד.
עלינו במדרגות ונכנסו לחדר הרופא. סנטה שכב שם על המיטה, כולו
חיוור. "סנטה אתה שומע אותי" אמרתי לו. הוא השתעל טיפה והוציא
כמה מילים מהפה. "ניצן..אסור לי לצאת מפה עד..ש..אני אחלים
לגמרי..אני רוצה שתקח את המרכבה שלי ותחלק את המתנות מחרתיים
בלילה". הסתכלתי עליו רגע אחד ולא ידעתי מה להגיד. "אבל..."
באתי להגיד וסנטה קטע אותי. "רק עליך אני סומך, אתה השדון הכי
בכיר והכי אחראי. אני סומך עליך שתצליח במשימה".  הוא אמר לי
ועיניו נסגרו.
אוף...מה אני יעשה...אין סיכוי שאני אצליח במשימה הזאתי, הזקן
המטומטם הזה! למה דווקא ממני הוא חייב לבקש.


עליתי על המרכבה, לקחתי את המפה שמודי נתן לי ויצאתי לדרך. לפי
מה שהבנתי אני לא ממש צריך לנווט כי האיילים מכירים את הדרך.
כל מה שאני צריך לעשות זה להכנס דרך הארובה ולשים כל מתנה לפי
הכתובת שלה. אם לא הייתי מתחשב בכל הילדים בעולם...אין סיכוי
שהייתי מסכים..גם אם סנטה הזה היה מתחנן...אוף. הגעתי לבית
הראשון. המתנה הייתה שהייתי אמור לשים שם הייתה איזה אופניים
חדישות כאלה. נכנסתי מהר דרך הארובה שמתי תאופניים וברחתי מהר.
אוקיי אמרתי לעצמי. זה לא היה כך קשה. אבל השאלה היא איך אני
אמור להספיק לחלק את המתנות עד הבוקר. כל מה שאני צריך זה טיפה
אמון עצמי....יאללה בית הבא. בינתיים אחרי שבכל הבתים שבהם
הייתי הכל עבר חלק הגעתי לבעייה הראשונה שלי. האנשים בבית
הזה סגרו תארובה, כנראה שהייתה להם בעייה שם או משהו כזה...אז
נכנסתי דרך החלון. פתאום שמתי לב שמישהו יושב בסלון ובוכה. מי
ער בשעה כזאתי חשבתי לעצמי. זאת הייתה ילדה שנראה בסביבות הגיל
10 בערך. היא בכתה. התלבטתי אם לשאול אותה למה היא בוכה. בסוף
החלטתי שכן.


"סליחה..אפשר לדעת למה את בוכה?". היא הסתובבה אליי מופתעת כלא
מאמינה. "מי אתה?" היא אמרה לי. "אהה..אני ניצן..אחד השדונים
של סנטה..הוא חולה אז אני מחליף אותו השנה. "חחח..אתה בטח צוחק
עליי נכון?". היא אמרה ופתאום הפסיקה לבכות. "לא ממש.." עניתי
לה טיפה כועס. "למה בכית?" שאלתי אותה. "אהה..לא משנה.." היא
ענתה. "נו אני רוצה לדעת למה את בוכה באמצע חג המולד". "ההורים
שלי רבו אתמול בערב...והם מתגרשים, מרוצה עכשיו?!" היא אמרה לי
במין נזיפה שכזאתי. "אממ..אני מצטער לשמוע..". "יופי שאתה
מצטער, אבל זה לא יעזור". הרגשתי רע מאוד. איך זוג הורים יכול
להתגרש בחג המולד? הם ייגרמו לילדה המסכנה לשנוא את החג הזה
לנצח! אנחנו אמורים להיות שמחים ולאהוב אחד את השני. בתור
המחליף של סנטה החלטתי שאני חייב לתקן את המצב.


"אוקיי תשמעי..נכון שהעולם הזה ממש חרא לפעמים...אבל תביני
בסופו של דבר הטוב מוכרח לנצח". אמרתי לה. פעם ראשונה בחיים
שלי שהייתי כל כך בטוח בעצמי. "יש לי רק דבר אחד להגיד לך..".
היא הסתכלה עליי בעיניים ואמרה "בולשיט". אוקיי...הרגשתי שאין
לי ברירה...אני צריך לספר לה תאמת. "טוב..תביני..אז ככה...אני
שונא את סנטה קלאוס! מבינה? שונא אותו!..אבל ברגע ששמעתי שמצבו
התדרדר והוא חולה קשה מאוד הבנתי שהחיים בלעדיו לא יהיו אותו
דבר, הבנתי
תמשמעות האמיתית של סנטה קלאוס". הרגשתי שעכשיו הראתי לה מה
זה. "תגיד לי מר ניצן מה אתה טמבל או משהו כזה? סנטה קלאוס
אפילו לא קיים!". אדוני ישמור על איזה ילדה נפלתי...מכל הבתים
בעולם...איזה זין.


"תביני יא חתיכת מעבולה, בסופו של דבר ההורים שלך יבינו שזה חג
המולד ואם תנסי לדבר איתם הם ייראו שהם טועים ואם הם בכל זאת
יחליטו להתגרש את לא צריכה לכעוס עליהם כי בסופו של דבר הם
ההורים שלך והם מספיק בוגרים לקבל החלטות משל עצמם, קאפיש?".
"טוב.." היא אמרה לי, ושמתי לב פתאום למשהו מוזר. כבר היה אור
בחוץ. "אויי לא! אני לא מאמין! כל הלילה העברתי איתך פה!".
פתאום שמעתי צעדים מתקרבים והבנתי לבד שזה ככל הנראה הייתה אמא
שלה. מהר מאוד ברחתי החוצה ונעלמתי. בדרך שמתי לב לצעקה מוזרה
שנשמעה כמו "אילנית את שם?". מה אני יעשה עכשיו? לא רק שלא
הספקתי לחלק את כל המתנות גם הצלחתי לריב עם איזה ילדה קטנה
ומסכנה שההורים שלה עומדים להתגרש. לקוטב הצפוני אני כבר לא
יחזור...לאן אני אלך....


לקחתי הפסקה קצרה. שוב הילדה החדשה הזאתי יושבת שם לבד. לא ממש
נעים לי ממנה, היא לא מכירה פה אף אחד ולפי מה שהבנתי היא
הגיעה לאיזור רק לפני כמה ימים. החלטתי שאני הולך לדבר איתה
ולהציג את עצמי. "נעים מאוד ניצן". אמרתי במין קול בטוח כזה.
"אהה..שלום אני אילנית". "לפני כמה זמן הגעת?". "אממ..לפני כמה
שעות, הגעתי במשלוח מיוחד, כאב לי הראש וכאלה ולקחו אותי מהר
לבית חולים". "אם את צריכה לדעת כל מיני דברים או שיש לך שאלות
רק תפני אליי..". "אין בעייה" אילנית אמרה לי והלכה.


כאן בשמיים מזג האוויר נעים מאוד. אבל אנחנו המלאכים התרגלנו
לזה.