את אשר נתת לי,
נאסף אל המצבור הפרטי שלי אני.
כי את הזמן לא ניתן לרמות הלא הוא בשלו,
אבל האמת חזקה, זורמת, מתחברת לאט ממני פנימה.
כל אשר נתת לי.

את אשר הראית לי,
פועה לבדי במרחבים הירוקים של נשמתי,
גרגר אל גרגר נאסף, תו אל תו מתחבר,
דוהר לעבר סוף ידוע מראש כעיוור, אדיוט בהשאלה,
אך נהנה מכל רגע, נושם את הכל והסוף...שיחכה.
כל אשר הראת לי...

את אשר למדת ממני,
עמוק יותר מכותל, חורץ בך דין אחד נוסף
ועם עיני עצומות בבטחה אצעד בעלטה, נותן, אומר, מעשים ידידי,
כי רק דם בינינו עובר, שנינו באותו הצבע עכשיו, תמיד חשבתי.
כל אשר למדת ממני...

כל אשר היה לי,
לקחת,
וכואב שלאיש כבר לא אכפת!