היו היה פעם פות שובב שהיה לו לב זהב, יום אחד הוא החליט לצאת
לטיול ולראות את העולם שמסביבו. אז הוא ארז את חפציו, נישק את
הוריו לשלום וקנה כרטיס רכבת חד כיווני לעיר רחוקה בשם
פותפותיה. ברכבת הוא פיתפת עם הרבה יצורים חמודים והכיר פות
שסיפר לו על בעיית האימפוטנציה הקשה שלו. הפות שלנו נתן לו
שיקוי קסום, הפות האימפוטנט שתה אותו וישר התחיל לעמוד לו. הוא
אמר לפות "תודה לך! עכשיו אני פות שמח ומאושר ואעשה כל מה
שתרצה!" הפות שלנו חשב רבות מה לענות לו על זה ובסוף החליט
להגיד לו שהוא יהיה חייב לו טובה, וכשהוא יזדקק הוא ישרוק
במשרוקית הזהב שלו והוא יבוא. הפות האימפוטנט אמר  לו "אני פות
קסום! אתה תקבל משאלה אם תשרוק במשרוקית שלך!" הפות שלנו חייך
ואמר לו "הו, תודה לך פות אדיב!" וירד מהרכבת בהרגשה טובה.
הוא הלך לו ברחובות פותפותיה בנועם כשלפתע פגש בקול קטן שאמר
לו- "עשקו אותך! פותפותיה לא קיימת!" הוא הביט מסביבו וראה
שהוא...טם טם טם! ברחובות! לפתע באה יעל דרייר והיא נראתה
מאיימת מתמיד- עם בגדים קרועים לגמרי וניטים על כל הגוף. "רחמי
עלי!" הפות צעק "לא עשיתי לך כל רע!" אבל אז הוא פתאום  הוא
נזכר במשרוקית הפלא הזהובה שלו והוא שרק בה, היה הבזק גדול של
אור, הפות שלנו ביקש משאלה והופלה! יעל דרייר קפצה עליו
והתחילה להזדיין איתו בפראות. הפות שלנו, למרות שהוא תמיד נהנה
מזיונים, עדיין נגעל מיעל דרייר אז הוא אמר לה-"תראי, הנה קורט
קוביין!" אז יעל רצה אל הכיוון ההפוך מהפות ואז דרסה אותה
משאית זבל. לפתע הפות נזכר- המטרה שלו הייתה בעצם לראות את
העולם! אז הוא קם, התנער ולפני שהוא יצא לדרך הלך להתקלח כדי
להוריד מעצמו את כל מיצי הפות שיעל השאירה עליו. לאחר מכן הוא
אסף את כל הכסף שנשאר לו והלך לקנות עוד כרטיס רכבת, הפעם לשדה
התעופה בן גוריון. הוא הגיע לשם והחליט לטוס ליעד הראשון
ברשימה, אנגליה. הוא ממש רצה לרראות את הביג בן, אבל רגע אחרי
הוא שינה תא דעתו. "לא! אמסטרדם זה המקום שאני באמת רוצה
לראות! כן, אמסטרדם!" חשב לעצמו, ולשם הוא הלך וקנה כרטיסים.