דמויות
חנה כהן - אימא
יצחק כהן - אבא
אדם כהן- בנם של חנה ויצחק
חווה כהן - בתם של חנה ויצחק
בן - החבר של אדם
שרה - השכנה
תמונה 1
הוילונות נפתחים על הבמה סלון של משפחה דתית יחד עם שולחן
האוכל ומטבח, ומעליה עוד קומה נפרדת.
הסלון של המשפחה הדתית מצד ימין של הבמה ושולחן האוכל והמטבח
מצד שמאל של הבמה. הסלון ניראה נורא חמים ונעים מקום שקט
שמאופיין בדברים של בית דתי כגון: ברכת הבית, ספרי תורה
למיניהם, תמונות של רבנים וכו. בין הסלון למטבח נמצאת דלת
הבית. בפינה יש פינת מחשב שזהו המחשב המשפחתי, יש את המסך של
המחשב הקטן ויש גם מסך של מחשב ענק כדי שהקהל יוכל ליראות מה
קורה במחשב ובטלוויזיה שהוא מאחורה. ( כמו בהצגה ילדים רעים )
יש חלון שהוא בעצם נותן את תחושת הזמן פחות או יותר אם זה
בוקר, לילה, ערב צוהריים.
שולחן האוכל שיש הוא שולחן עץ כבד שהוא ענטיקה אבל עדין בצבעו
המקורי יש לו מקום לארבעה אנשים. השולחן מאוד כבד ולא ניתן
להזזה. בסלון יש כביסה מכובסת ומקופלת שעוד לא הוכנסה למקומות
שלה ובין הכביסה יש גם מגבות.
מעל הקומה הזו יש עוד קומה שהיא בעצם מקום אחר, דירה אחרת,
בניין אחר, זוהי דירתו של בן. בדירה שלו יש מיטה מצד שמאל של
הבמה, ומצד ימין יש מחשב. ובאמצע יש סלון קטן וחמוד, מאוד
מודרני ושנטי קצת. שטיח עגול גדול שלושה פופים ענקים ספה
גדולה ושולחן נמוך. מאחור חלון גדול שהוא גם כאן מסמל בוקר,
צהריים וכו. כאשר הוילון נפתח מתחילים ההכנות לקראת ארוחת
הערב בבית המשפחה הדתית.
חנה: חווה, חווה תעזרי לי בבקשה לסדר את השולחן, שימי את
החלה על השולחן את הכיפות ואת ספר
הקידוש.
חווה: טוב אימא.
חנה: ואם את יכולה גם את היין ואת הכוס לקידוש.
חווה: טוב אימא.
חנה: תודה
חנה וחווה מסדרות את השולחן הכול ערוך ומוכן.
חנה: יצחק, אדם בואו השולחן מוכן לארוחת הערב.
אדם: טוב אני כבר בא.
כולם מסביב לשולחן מוכנים לקידוש הבנים עם הכיפות
והבנות עם כיסויי ראש, יצחק מתחיל לברך בידו כוס יין
גדולה ויש לידו גם חלה של קידוש והוא מתחיל לקדש.
יצחק: ''ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלוהים ביום השביעי
מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל-מלאכתו אשר עשה, ויברך
אלוהים את יום השביעי, ויקדש אותו, כי בו שבת מיכל-מלאכתו אשר
ברא אלוהים לעשות. סברי מרנן. (המשפחה עונה לחיים) ברוך אתה יי
אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן. (עונים אמן מעבירים את הכוס
שותים מימנה ואז יצחק מברך על החלה) ברוך את יי, אלוהינו מלך
העולם אשר קידשנו במצותיו, ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון
הנחילנו, זיכרון למעשה בראשית, תחילה למקראי קודש, זכר ליציאת
מצרים, ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. ברוך אתה יי, מקדש
השבת. ברוך אתה יי, אלוהינו מלך העולם, המוציא לחם מין הארץ''.
(טובל חתיכת חלה במלח ומחלק לכולם בשולחן) אמן. שבת שלום
ובתאבון.
המשפחה עונה בחזרה בתאבון ושבת שלום, ומתחילים
לאכול.
אדם: האוכל מאוד טעים.
חנה: תודה, בישלתי אותו מהצהריים כדי שיהיה טרי וחם.
יצחק: אתה הולך היום לאיפשהו?
אדם: אני.... לא, אני חושב שאני ישאר בבית.
יצחק: ואת חווה?
חווה: אני הולכת לביתה של שרית היא רוצה שאני אשן אצלה היום
והיא תישן אצלי שבוע הבא.
יצחק: אם זה בסדר מצד אימא אז לי אין בעיה.
חנה: לי אין בעיה מתוקה את יכולה ללכת לישון אצלה.
אדם: ואתם הולכים לאנשהו?
יצחק: כן, אנחנו הולכים לבקר את השכנים ליד כבר הרבה זמן לא
היינו אצלם, פעם היינו הולכים
אליהם כל שבוע ומעבירים אצלם את הזמן אבל בזמן האחרון
אנחנו כל הזמן נשארים כאן,
היום נלך אליהם.
אדם: טוב, אני אשאר בבית.
חנה: טוב.
אתה יודע אדם, יש להם בת מאוד חמודה, יפה, חכמה
יצחק: שומרת מסורת
חנה: יודעת לבשל ולנקות, ו... היא גם רווקה.
אדם: והנקודה שלכם היא ש.....?
יצחק: אולי תבוא איתנו היום ותכיר אותה, אולי היא תתאים לך, גם
היא מחפשת לה חבר.
אדם: אבל אני לא מחפש לי חברה.
יצחק: אני לא מבין אותך אתה כבר אדם בוגר, אני לא מבין למה אתה
לא רוצה חברה.
אדם: תיראה, הייתה לי חברה במשך שנתיים, היא הייתה כל עולמי
ואז כשנפרדנו זה שבר לי את הלב
ומאז אני לא רוצה להיקשר למישהי כי אני לא רוצה לחוות
שוב את הכאב שבסוף יגיע, כשאני
ירגיש מוכן אני יגיד לכם ואתם תהיו הראשונים שתיידעו
כאשר תהייה לי בת זוג.
חנה: טוב, זו החלטה שלך.
יצחק: עדין, גבר בגילך צריך כבר אישה ולא חברה ולא להיות בכלל
רווק, אבל מה לעשות שאי אפשר
להאיץ בדברים האלה?!
חנה: בעזרת השם
יצחק: אמן
אדם: נכון, אני לא ממהר לשום מקום.
יצחק: אז איך המחשב החדש??
אדם: הוא בסדר גמור, אני מעביר איתו הרבה זמן.
חווה: ולי הוא עוזר בהכנת שיעורים, אני מוצאת באינטרנט הרבה
חומר ללימודים
יצחק: יש גם את ה... זה שאפשר לדבר אם אנשים... נו, שמעתי על
זה...
אדם: צ'ט אבא.
יצחק: כן צ'ט, שמעתי של זה.
אדם: כן זה מאוד נחמד.
יצחק: מה בדיוק עושים הזה?
אדם: אתה מדבר שם עם אנשים.
חנה: על?
אדם: מה שאת רוצה יש חדרי שיחה ואת בוחרת את החדר שמתאים לך,
יש חדר על פוליטיקה, ואחד
לאנשים בני 40 פלוס ויש חדר לדתיים
יצחק: אתה בחדר הזה?
אדם: אהה הה...... לפעמים אני בדרך כלל בחדר אחר.
חנה: איזה חדר.
אדם: אני לא זוכר את השם שלו.
יצחק: טוב, על מה הוא מדבר?
אדם: כל מיני נושאים די חופשי. טוב אני סיימתי לאכול היה מאוד
טעים, תודה רבה.
חנה: בבקשה.
אדם יוצא
חווה: גם אני סיימתי, תודה. אני בינתיים אאסוף עד שגם אתם
תסיימו.
יצחק: אז מה את חושב?
חנה: אני חושבת שהוא צריך להכיר את הבת שלהם הם בטוח יתאימו.
יצחק: גם אני חושב כך. טוב ניקח אותו איתנו שבוע הבא או באיזו
הזדמנות נראה כבר, אולי הם
יתאימו אחד לשני. (מסיים לאכול וקם) תודה רבה, היה
מאוד טעים.
חנה: בבקשה. חווה את יכולה להשאיר את הכלים בכיור אני כבר ארחץ
אותם יותר מאוחר אני ואבא
תכף הולכים לשכנים.
חווה: טוב גם אני כבר הולכת אל שרית, היא מחכה לי.
חנה: טוב, אז תיקחי את הדברים שלך ונלווה אותך בדרך אליה.
חווה: טוב.
חנה: יצחק אתה בא?
יצחק: כן אני בא.
חווה: הולכים?
חנה: כן, אדם בוא רגע.
אדם: כן.
חנה: אדם אנחנו הולכים נחזור יותר מאוחר וגם חווה הולכת עכשיו
אז אתה נישאר בבית לבד.
אדם: טוב, תיהנו ותמסרו להם דרישת שלום.
יצחק: טוב.
אדם: להתראות.
יצחק: ביי
חווה: ביי
חנה: ביי
תמונה 2
אדם נישאר לבד בבית הוא הולך אל המחשב. בינתיים בדירתו
של בן יש אור עמום ורואים את בן יושב מול המחשב עסוק
במחשב
אדם: סוף, סוף הם הלכו, ולי נישאר את כל הבית, סוף, סוף אני
יכול לגלוש במחשב.
קצת חופש בסוף השבוע לא יזיק לי, מה שיזיק לי זה שהם
יחזרו באמצע.
מדליק את המחשב המחשב נדלק וכל מה שמופיע במחשב מופיע
על המסך הגדול, אדם ניכנס לאתר כלשהו ושם לצ'ט.
כינוי....? כינוי....? (מקליד) ''מחפש אהבה'' (מחפש
ברשימת חדרי השיחה ובוחר בחדר) חדר סטרייט
בסטרייט. (מתחיל לדפדף ברשימת השמות בחדר) חלק להלילה,
לא ניראה לי. 25 כוסון בדומה
ממש לא. אקטיבי בפסיבי לא בשבילי. כולם כאן זה רק סקס
וסקס 93 אנשים בחדר הזה ואין אחד
עם שם שלא קשור לסקס. אני לא מבין אין אחד שמחפש אהבה?!
(ממשיך לדפדף בשמות בינתיים בן קם
והולך להכין לו לשתות משהו חם) לא, לא, לא, לא הנה
אחד, מחפש קשר אמיתי, נישמע טוב. (מקליד
ושולח) היי. (מחכה לתשובה לא מקבל תשובה הוא מקליד
שוב ושולח) אתה פה? (עדין לא מקבל תשובה מנסה פעם
אחרונה שולח ומחכה, בן מסיים להכין לו לשתות וחוזר
למחשב ומבחין בזה ש''מחפש אהבה'' שלח לו הודעות)
אני גם מחפש קשר.
בן: (מקליד ועונה) כן אני פה מצטער הלכתי שניה להכין לשתות, מה
קורה?
כל השיחה מתנהלת ביניהם בצ'ט וכל השיחה הם מקלידים,
ואומרים בקול את מה שהם מקלידים. כל מה שהם מקלידים
מופיע על המסך הגדול שבבית משפחת כהן.
אדם: הכל טוב, מה איתך?
בן: אני בסדר, כרגיל, מעביר את יום שישי בניסיון למצוא לי אהבה
ולא סתם סקס שיגרתי מה איתך?
אדם: אני גם מחפש אהבה, אבל לא ממש מוצא והאמת לא ממש קל לי
למצוא.
בן: אתה יכול לפרט מה אתה מחפש באהבה הזו?
אדם: אני מחפש מישהו לאוהב אותו ושהו יאהב אותי חזרה, מישהו
שיבין אותי ויקבל אותי כמו שאני
ושיוצאי אותי מהחיים המשעממים האלה שלי, מישהו לישון
איתו מחובק בלילה ולהתעורר איתו
בהרגשה שהוא אוהב אותך, אני מחפש את המישהו הזה אבל
הבעיה שאני לא מוצא מישהו כזה,
כולם כאן מחפשים רק סקס וסקס ואף אחד לא מחפש משהו
יותר מזה, לא קשר, לא חבר, לא
ידידות רק סקס בראש שלהם, אני רוצה מישהו לאהוב. (מחכה
כמה שניות שהוא יכתוב משהו חזרה, אבל בן
לא מצליח לכתוב לו משהו חזרה כי הוא קצת המום מזה
שהוא סוף, סוף אולי מצא את זה שהוא מחפש אז הוא שולח
לו) תגובה משהו....?
בן: ואווווו, פשוט אמרת בדיוק מה שאני מרגיש. גם אני מחפש אהבה
ולא סתם סקס, אבל אני לא מוצא
ועד שאני מוצא מישהו אז חייב להיות בו איזשהו פגם. או
שהוא רחוק מידי, או שהוא מכוער מידי, או
שהוא לא הטעם שלי, או שהוא שמן מידי, או שהוא רזה מידי,
או שהוא נשי מידי, או שהוא פשוט לא
זה. פגשתי כל כך הרבה אנשים אבל כולם היו כל כך שונים ממה
שאני מחפש, אבל אני לא יודע למה
אני מרגיש שאתה בדיוק מה שאני מחפש. מה שכתבת זה בדיוק מה
שאני גם רוצה, ממש כאילו
הוצאת לי את המילים מהפה, אתה לא יודע כמה זמן חיפשתי
מישהו כמוך.
אדם: (שולח חיוך) : )
בן: אז תגיד מאיפה אתה?
אדם: אני מתל אביב, ואתה?
בן: אני גם מתל אביב, מאיפה אתה בתל אביב?
אדם: אזור העירייה לא רחוק משם.
בן: ואללה, גם אני לא רחוק מיישם שתי דקות.
אדם: סבבה. בן כמה אתה?
בן: 24, ואתה?
אדם: 22
בן: לי לא מפריע הגיל, ולך?
אדם: לא מפריע, גיל זה רק מספר בשבילי.
בן: גם בשבילי.
אדם: אז מה אתה מספר על עצמך?
בן: לא יודע, תגיד לי על מה אתה רוצה שאני אספר.
אדם: טוב... אהה.... אתה בארון?
בן: אני לא בארון.
אדם: באמת?
בן: כן באמת.
אדם: באיזה גיל יצאת מהארון?
בן: יצאתי בגיל 17 כשהרגשתי שאני סגור על המיניות שלי, והייתי
בטוח שעצמי שאני הומו ומאז אני
בחוץ, כי ממש לא מפריע לי מה אנשים אומרים או חושבים.
אדם: ומה המשפחה אמרה?
בן: בהתחלה, משהו כמו חצי שנה המשפחה לא אהבה את הרעיון והיה
בבית ממש קשה להתרגל לזה,
אבל במשך הזמן המשפחה לא הייתי אומר קיבלה את זה, אבל
בסדר, למדה להסתגל לרעיון. האמת זה
ממש לא מפריע לי מה הם חושבים או אם הם אוהבים את זה או
לא, כי סך הכול זה מה שאני, אני
שלם עם עצמי ולי טוב לי עם עצמי אז מה איכפת לי מה הם
חושבים?!
אדם: ומה אמרת להם?
בן: אמרתי להם מה שאני אומר לכולם, אתם יכולים לקפוץ לי וממש
לא מזיז לי מה אתם חושבים על
זה, כי זה מה יש ושילמדו להתרגל לזה כי אני לא אשתנה, ואז
יצאתי מהחדר והלכתי
לידידה שלי. כשחזרתי הם לא דיברו איתי או התייחסו אלי
במשך כמה שבועות אבל במשך הזמן הם
התחילו קצת לדבר ולתת יחס.
אדם: יחס חם?
בן: לא יחס חם אבל יחס, אבל גם ככה לא הייתי רוב הזמן בבית כך
שזה לא הזיז לי, ואחרי כמה חודשים
הם התחילו לדבר איתי כאילו הם עושים לי טובה, אבל מה
לעשות הם המשפחה שלי וזה מה יש כל
אחד והמשפחה שלו. אני לא חושב שיגיע שלב שהם ישאלו אותי
''נו מתי אתה מביא את החבר
לארוחת ערב?'' אבל זה בסדר אני לא מצפה שהם ישאלו את זה,
אני יביא אותו גם בלי שהם ישאלו
אותי. טוב בוא נפסיק שניה לדבר עלי, מה אתך? אתה עדיין
בארון?
אדם: אני.... אני מאוד בארון, ואני לא חושב שאני אצא בזמן
הקרוב, אם אני אצא זה יהיה רק כשאני
אהיה מוכן לעזוב את הבית. אני מקווה שזה לא מפריע לך
שאני בארון?
בן: האמת, זה לא מפריע לי תצא כשתהייה מוכן ולא לפני זה.
אדם: תודה. אתה מתוק.
בן: תודה אני יודע ; ) גם אתה מאוד מתוק.
אדם: תודה.
בן: תגיד, איך אתה ניראה?
אדם: אני מטר ושמונים, שיער חום כהה, עיניים חומות, גוף חטוב,
שחום, אני הייתי אומר שאני ניראה
טוב.
בן: סבבה, אתה חלק?
אדם: יש איפה שצריך.
בן: טוב.
אדם: ואיך אתה ניראה?
בן: אני מטר שמונים וחמש, שיער שחור, עיניים חומות, גם שרירי,
וגוף חטוב, גומות חן, שזוף, חלק בוא נגיד
סקסי, חתיך אם תירצה אבל זה שאלה של טעם, אבל המראה לא
הכי חשוב לי בעולם, אני יותר
נימשך לפנימיות מאשר לחיצוניות.
אדם: יפה: גם חתיך וגם אינטליגנט.
בן: תודה.
אדם: בבקשה.
בן: תגיד, איך אתה אוהב בלות?
אדם: אני אוהב את כל סוגי הבילויים, די פתוח להכול.
בן: סבבה אז נלך מתישהו למועדון.
אדם: טוב, אתה תבחר אותו.
בן: טוב.
אדם: אתה יודע בדרך כלל אני לא מתחבר לאנשים ככה, וכזה מהר,
אתה באמת מיוחד.
בן: גם אני לא מתחבר כזה מהר לאנשים. תגיד בא לך להיפגש?
אדם: אפשרי. מתי...?
בן: מה דעתך על.... עכשיו?
אדם: עכשיו?
בן: כן, למה אתה לא יכול עכשיו?
אדם: אני יכול, אבל אני לא יודע זה נורא מהיר.
בן: טוב, איך שאתה רוצה.
אדם: אתה יודע מה, בסדר, אבל אתה תוכל לבוא אלי?
בן: טוב, מה הכתובת?
אדם: דוד המלך ,70 דירה 14, קומה 7, ותדפוק בדלת, טוב?
בן: סבבה אני מכיר את הרחוב זה ממש לא רחוק, אני אגיע תוך שתי
דקות.
אדם: טוב, אני מחכה. רגע!
בן: מה?
אדם: איך קוראים לך?
בן: בן
אדם: אני אדם, נעים להכיר.
בן: נעים מאוד. זה השם האמיתי או הכינוי שלך פה?
אדם: אמיתי ושלך?
בן: אמיתי.
אדם: טוב, אני מחכה לך, ביי
בן: טוב, אני יוצא עכשיו אני כבר מגיע, ביי.
תמונה 3
אדם מסדר קצת את הבית מחליף בגדים למשהו לא דתי קצת
סקסי וצמוד מוריד את הכיפה ניראה קצת לחוץ. נשמעת
דפיקה בדלת הוא ניגש אל הדלת
אדם: מי זה?
בן: בן.
אדם: היי, מה שלומך?
בן: הכל טוב, מה איתך?
אדם: גם, הכל טוב.
בן: תגיד... אתה פותח את הדלת?
אדם: אה, כן מצטער שכחתי.
אדם פותח את הדלת מאוד לאט וקצת בהיסוס כשהם רואים אחד
את השני נוצר מתח ביניהם, הם
מוצאים חן אחד בעיני השני ויש רגע של שתיקה בו הם
בוחנים אחד את השני ומחכים שמישהו יגיד
משהו
בן: היי
אדם: היי
בן: אתה ניראה הרבה יותר טוב מהתיאור שלך באינטרנט.
אדם: תודה, ואתה ניראה ממש כמו שאמרת.
בן: תודה.
בן: אפשר לשבת?
אדם: כן, בבקשה, אתה רוצה משהו לשתות?
בן: כן, מים.
אדם: יש. בבקשה.
בן: תודה, אז תגיד..... אתה תמיד ניפגש אם אנשים כל כך מהר?
אדם: האמת זו הפעם התשיעית שאני ניפגש אם מישהו ובטח שלא כל כך
מהר, אני נורא פוחד שמישהו
יגלה עלי, זה נורא מלחיץ אותי, אתה לא יודע כמה הלחץ
הזה מתיש אותי.
בן: אז למה אתה לא יוצא?
אדם: זה לא כל כך פשוט.
בן: למה?
אדם: ההורים שלי נורא דתיים, והם ממש לא יאהבו את הרעיון הזה.
בן: אתה מתכון לצאת מתישהו?
אדם: אני אצא מהארון רק כשאני אוכל לעזוב את הבית. בינתיים אני
חוסך כסף לדירה ואני מקווה שעוד
כמה חודשים אני אוכל לעזוב את הבית הזה ולעבור למקום
משלי וסוף סוף להיות חופשי.
בן: יפה.
אדם: לך יש דירה?
בן: כן, אני משכיר דירה לא רחוק מכאן, אני שם משהו כמו חצי שנה
כבר.
אדם: הלוואי עלי.
בן: אל תדאג, גם לך יום אחד תהיה דירה משלך.
אדם: אני מקווה.
בן, מסתכל על הבית ובאמת מבחין שזה בית נורא דתי.
בן: אני רואה שהמשפחה שלך דתית מאוד.
אדם: כן, אפשר לומר.
בן: גם אתה דתי כמותם....?
אדם: אני, ממש לא. הכול הצגה כלפיהם. האמת, אני בכלל לא מאמין
בה'.
בן: באמת?
אדם: כן, אני לא מצליח להאמין במשהו כל כך טיפשי כמו אלוהים.
בן: אני יודע למה את מתכון.
אדם: גם אתה לא מאמין?
בן: גם אני לא. אני לא מבין אנשים איך הם יכולים להאמין במשהו
כמו אלוהים. כאילו, הם אף פעם לא
ראו אותו, לא שמעו אותו או משהו והם כל כך בטוחים שהוא
ממש קיים ושהוא כול יכול.
אדם: זה באמת מוזר. אני זוכר כשחיפשתי אותו לא מצאתי אותו,
כשהסתכלתי על דברים שקרו
בהיסטוריה ואני לא מצליח למצוא איפה הוא היה בכל מיני
אירועים, בשואה? למה היו צריכים
למות שישה מיליון אם הוא כל כך גודל? למה מתו כל כך
הרבה בתאומים? מה, בגלל שהאמריקנים
מאמינים בישו ולא בו אז הוא לא מתערב ונותן להם למות?
ואיפה הוא בכל הפיגועים, וכשמתים
ילדים בני 3 בפיגועים? ולמה בכלל צריך להאמין בו?
בן: אתה ממש חושב כמוני, רק שאצלי התחלתי לאבד את האמונה
כשסבתא שלי מתה. לא הבנתי למה,
היא לא עשתה משהו רע ורק עזרה לאנשים ואז בגיל 62 היא
מתה, וכששאלתי למה אמרו לי שבסוף
כלום מתים, ושעם המצב בריאותי שהיה לה זה מובן מאליו שהיא
לא תחזיק מעמד עוד הרבה, ואז
שמתי לב שאנשים מקבלים כמעט כל דבר בחיים כמובן מאליו. אם
זה שטלוויזיה צריכה להיות
מרובעת ואם זה שחייבים ללבוש גרביים באותו צבע וכל דבר
קטן, וגם כל דבר גדול לוקחים כמובן
מאליו, ואז התחלתי לשים לב שגם אני כמו כל שאר האנשים
לקחתי את אלוהים כדבר שמובן מאליו
ושברור שהוא קיים ואז התחלתי גם כן כמוך לשאול שאלות
ולחפש תשובות וראיתי שאין כלום
ושבעצם כל השנים האלה קיבלתי אותו משום שזה מובן מאליו
שהוא קיים.
אדם: ועכשיו אתה מאמין במשהו?
בן: רק בעצמי, אני לא צריך יותר מזה.
אדם: גם אני.
בן: תגיד זה לא מפריע לך ומתסכל אותך להעמיד פנים שאתה מאמין
וללכת לבית כנסת וקידוש וכל זה?
אדם: בהתחלה זה מאוד הפריע והציק לי, אבל שמרתי את הכול בפנים,
כלפי חוץ הייתי עם מסכה שונה
לגמרי ממה שבפנים.
בן: ואנשים לא שמו לב לכלום?
אדם: לא. אבל כבר למדתי להתרגל לזה וזה לא מפריע לי לעשות את
כל הדברים האלה כי פשוט אין להם
משמעות בעיניי.
בן: לא נראה לי שהמשפחה שלך תאהב את זה בנוסף לזה שאתה הומו.
אדם: גם לי לא נראה.
בן: אתה לא מפחד שהם יגלו?
אדם: אני מאוד מפחד אבל אני לא רואה איך הם יכולים לגלות.
בן: אתה גולש גם באינטרנט.
אדם: כן.
בן: ולאתרי סקס?
אדם: גם.
בן: ואני מניח שאתה רואה שם הומואים.
אדם: כן
בן: ואתה לא מוחק אחר כך את הקבצים והאתרים שהייתה בהם?
אדם: לא, למה זה נישמר במחשב?
בן: כן, זה נישמר בזיכרון של המחשב באופן אוטומטי.
אדם: באמת?
בן: כן, לא ידעת?
אדם: לא. ואנשים יכולים לראות את זה?
בן: כן.
אדם: טוב שאמרת לי ומזל שרק אחותי משתמשת במחשב.
בן: באמת יש לך מזל, מחק אותם יותר מאוחר בתיקיה של
ההיסטוריה.
אדם: אני אמחק, תודה, מה שחסר לי זה שמישהו מהמשפחה יראה פתאום
במחשב תמונה של 2 גברים
בתנוחת דוגי סטייל.
בן: ועוד תאר לך שאחותך הקטנה הייתה רואה את זה.
אדם: אני אדאג שהיא לא תראה.
בן: באמת תדאג לזה. לאיזה אתרים אתה בדרך כלל נכנס?
אדם: לא יודע אני לא מכיר שמות של האתרים אני בדרך כלל נכנס
דרך מנוע חיפוש לאיזה אתר שהוא
מביא לי.
בן: נחמד, יש לי אתר אם אתה רוצה?
אדם: כן, תביא למה לא?!
בן: טוב, WWW.GAY.COM אתה תזכור?
אדם: אני חושב שכן יש לו כתובת קלה. GAY זה G A Y נכון?
בן: כן.
אדם: בסדר, אני אזכור.
דפיקות בדלת, אדם ובן שומעים את הדפיקות ודי חוששים
מהם.
אדם: מיזה זה?
יצחק: זה אני אדם, תיפתח לי אני צריך לקחת משהו.
אדם: טוב שניה. שיט זה לא היה אמור לקרות הם אמורים לחזור
יותר מאוחר.
בן: אתה רוצה שאני אסתתר?
אדם: כן, זה מאוד יעזור לי. (בן מסתתר מאחורי הספה) תודה.
אדם ניגש לפתוח
בן: (קם מאחורי הספה בדיוק לפני שאדם פותח את הדלת) רגע חכה.
אדם: מה?
בן: שמת לב איך אתה לבוש? או שככה זה רגיל ואבא שלך רגיל ללבוש
הזה?
יצחק: אדם אתה פותח?
אדם: כן שניה, אני מחפש את המפתח. אז מה אני אלבש?
בן: אהה.... אהה..... תתפשט.
אדם: מה?
בן: תתפשט
אדם: למה?
בן: תתפשט אני יסביר לך, תישאר עם תחתונים בסדר?
אדם: ( בהיסוס) טוב
אדם מתפשט נישאר בתחתונים, בן מביא מהכביסה שבסלון מגבת
ושופך על את המים לשתיה.
בן: קח שים את המגבת עליך, וככה תראה כאילו יצאת ממקלחת .
אדם: טוב. מצאתי את המפתח אבא אני בא. (בן בדרך למחבוא ואז אדם
נזכר בבגדים) רגע קח אתך גם את
הבגדים שלי אתך (זורק לו את הבגדים, הוא לוקח אותם
ומסתתר. אדם פותח את הדלת יצחק נכנס המסך של
המחשב הדלוק יצחק לא שם לב. )
אדם: מצטער שלקח לי זמן לפתוח את הדלת אבל הרגשתי רע אז הלכתי
להתקלח ועד שיצאתי מהמקלחת
ומצאתי את המפתחות.
יצחק: זה בסדר. אני רק צריך לקחת מחדר השינה תמונות ואני הולך
בא להביט לכוון המחשב בדלוק
אדם: אבא.
יצחק מסובב את הראש ועדין לא רואה את המחשב הדלוק
ובינתיים בן מתגנב בשקט כדי לכבות את המסך.
יצחק: מה?
אדם: איזה תמונות אתה לוקח לשכנים?
בן מתגנב וכמעט כבר מכבה ועושה רעש קטן שיצחק שומע,
יצחק בא להסתובב ליראות מה הרעש ואז אדם מתעטש
בצורה חזקה יצחק מסתובב אליו
יצחק: לבריאות.
אדם: תודה. אז איזה תמונות אתה לוקח לשכנים?
בן מכבה את מהר את המסך ומתגנב במהירות חזרה למחבוא
איך שהוא מסתתר יצחק מסתובב ולא רואה כלום
יצחק: אה... כמה תמונות מהביקור של המשפחה בכותל וגם כמה
תמונות שלך, הבת שלהם רוצה לראות
על מי אימא כל הזמן מדבר.
אדם: אימא מדברת עלי?
יצחק: כן, ועכשיו היא רוצה להראות לבת שלהם גם תמונות שלך.
אדם: טוב.
יצחק: אולי תבוא איתנו אליהם ותראה את הבת שלהם היא מאוד נאה
וחברותית.
אדם: לא היום.
יצחק: אתה בטוח אני אחכה לך עד שתתלבש, אתה כבר אחרי מקלחת, לך
לשים משהו ונלך.
אדם: לא היום אבא, בפעם אחרת, טוב?
יצחק: טוב, בפעם אחרת.
יצחק: טוב אני הולך להביא את התמונות והולך.
אדם: טוב.
יצחק הולך בן מציץ וכשהוא שומע אותו חוזר הוא חוזר
למחבוא
יצחק: טוב אני הולך אני ואימא נחזור יותר מאוחר.
אדם: ביי.
יצחק: ביי.
בן יוצא מהמחבוא
אדם: תודה, אתה לא יודע איך הצלת אותי.
בן: זה בסדר, אין בעד מה.
אדם: אתה לא יודע כמה אני מעריך את זה.
בן: באמת זה כלום.
אדם: בשבילי זה הרבה.
בן: טוב.
אדם: אתה יכול להביא לי את החולצה?
בן: כן, בטח.
אדם: תודה
מתלבש
בן: אז תגיד... אתה באמת מחפש קשר?
אדם: כן. ואתה... גם מחפש קשר?
בן: כן. נראה לך שזה ילך בינינו?
אדם: אנחנו יכולים לנסות.
במהלך כל השיחה הם מתקרבים אחד לשני וכמעט מתנשקים ואז דפיקה
בדלת.
אדם: מי זה?
יצחק: זה אני.
אדם: אוףףףף, איכפת לך להסתתר שוב, אני באמת מצטער.
בן: כן, אין בעיה רק תביא את החולצה ושים את המגבת.
אדם: טוב, תודה. (פותח את הדלת) כן.
יצחק: שכחתי לקחת מפתחות, אני לא רוצה להעיר אותך או להפריע לך
יותר מאוחר אז אני אקח
מפתחות.
אדם: טוב, המפתחות על השולחן.
יצחק: טוב, תודה. ביי.
אדם: ביי. זה היה די קרוב.
בן: אפשר לומר. אני מקווה שהוא לא יבוא שוב.
אדם: גם אני מקווה.
בן: אתה רוצה שנמשיך פעם אחרת?
אדם: אני לא רוצה אבל אני חושב שכדאי.
בן: בסדר, אני מבין.
אדם: תודה. תגיד יש לך פלאפון?
בן: כן.
אדם: אפשר לקבל את המספר?
בן: כמובן. 714211-059
אדם: אני אתקשר אליך כשאני אוכל.
בן: טוב, אני אחכה לשיחה.
אדם: אפשר רק חיבוק?
בן: כמובן.
הם מתחבקים ולאט, לאט הם פנים מול פנים בן נותן לו נשיקה
על השפתיים והולך.
אדם: ביי
בן: ביי.
תמונה 4
התחלת שבוע חדש. אדם לבד בבית מול המחשב נכנס לאתר שבן
הביא לו, האתר עולה ומופיע אתר של גאיי, אדם
גולש באתר ופתאום נכנסים חנה ויצחק
יצחק: אדם, מה שלומך?
אדם: הכל טוב אבא, מה שלומכם?
חנה: אנחנו בסדר גמור.
יצחק: אני רואה שאתה עם המחשב.
אדם: כן, אני רוצה לבדוק משהו באינטרנט.
יצחק: אהה, יפה.
חנה: אתה יודע אדם, חברה שלי רחל הביאה לי כתובת של אתר שיש בו
מתכונים מסורתיים לכל מיני חגים. תוכל להכנס אליו?
אדם: כן, בטח למה לא?! יש לך כאן את הכתובת?
חנה: שניה אני אבדוק (בודקת אצלה ומוצאת) כן, יש לי.
אדם: טוב, אז תביאי לי את הכתובת ואני אכנס.
חנה מביאה לאדם את הכתובת
חנה: יצחק, בוא גם אתה תיראה איך זה עובד. אה, ותביא לי כוס
מים בדרך בבקשה.
( הכתובת של האתר של חנה היא www.good-food.com וכשאדם
יכתוב את הכתובת אז יופיע בשורת הכתובת את
כתובת האתר שהוא ניכנס אליו, כי יש לו השלמה אוטומטית
של כתובות, כך שכאשר הוא יכתוב www.g זה ישלים
אוטומטית לwww.gay.com על המסך. אדם לוקח בהיסוס את
הכתובת ורק מקווה לנס, הוא כותב את הכתובת, כל
הקטע הזה קורה במין מתח נסתר שיש באוויר ובהיסוס
מסוים.)
אדם: את בטוחה שאת רוצה לראות את האתר עכשיו?
חנה: כן, אני לא ממהרת לשום מקום יש לי זמן.
אדם: טוב.
אדם כבר כותב את הכתובת ומגיע לwww.g וזה ישר מראה לו
את הכתובת אוטומטית ל www.gay.com ההורים לא
ממש בטוחים במה שהם ראו שכתוב, כי אדם כותב מהר את המשך
הכתובת כדי שכתובת אתר הסקס תעלם מהר, הם
מצליחים ליראות רק מבט חטוף במה שהיה כתוב וזה ישר
נעלם
יצחק: רגע, מה זה כתב מיקודם?
חנה: זה כתב כתובת של אתר אחר.
יצחק: זה כתב g a y?
חנה: גם אתה ראית g a y?
יצחק: כן אבל..
אדם: לא, לא זה לא gay זה כתב guy-בחור, זה אתר לבחורים, יש
באתר הזה כל מיני דברים לבחורים.
אופנועים, מכוניות, ספורט, עבודה, כלכלה וכל מיני דברים
כאלה, ניראה לכם שזה היה כותב
gay ?!איך בכלל המילה הזאת תגיע למחשב?! תאמינו לי זה
היה guy.
חנה: אתה בטוח?
יצחק: אני כמעט בטוח שאני ראיתי gay.
חנה: כן, גם אני.
אדם: אני בטוח זה guy, אני לא יודע לאן אני גולש?! אתם רוצים
שאני אראה לכם את זה שוב כדי שתהיו
בטוחים שלא ראיתם gay?
כאשר הוא שואל את השאלה המתח באוויר ביניהם גובר, יש
כמה שניות של שקט
יצחק: כן, זה באמת ירגיע אותי.
חנה: אתה לא כועס נכון?
אדם: כועס? מה פתאום, למה יש לי להסתיר מכם משהו?
אדם מוחק את הכתובת ובדיוק לפני שהכתובת של האתר סקס
מופיעה קופץ מקק ליד חנה, חנה נבהלת קופצת מבהלה
ובטעות שופכת על המחשב קצת מים, נהייה במחשב קצר קטן
והוא נידלק מחדש. חווה נכנסת לבית
חווה: שלום.
חנה: שלום, מתוקה, איך היה בבית הספר?
חווה: היה בסדר, היום עבר לי מאוד מהר היום, בכלל לא הרגשתי
אותו.
יצחק: טוב ניכנס לאתר בפעם אחרת.
חנה: את רעבה?
חווה: כן, מה יש לאכול?
חנה: לא היה לי זמן להכין משהו, את רוצה שאני אזמין לך משהו
מהמסעדה, היא לא רחוקה זה ייקח שתי דקות.
חווה: בסדר.
חנה: מה אתה רוצה שאני אזמין לך?
חווה: אורז לבן, תפוחי אדמה ושני שניצלים.
חנה: בסדר, אני גם אקח כמוך אבל בלי השניצלים. יצחק, אדם אתם
רוצים משהו מהמסעדה?
אדם: לא אני כבר הכנתי לי לאכול יותר מוקדם, תודה.
יצחק: כן, תזמיני לי תפוחי אדמה בתנור, קוסקוס וחזה עוף קטן.
חנה: בסדר. אני אתקשר להזמין.
חנה מחייגת
חנה: שלום, אני רוצה להזמין. כן, אני רוצה מנה אחת של אורז
לבן, תפוחי אדמה ושני שניצלים ועוד
מנה כזו רק בלי השניצלים, ומנה אחת של תפוחי אדמה
בתנור, קוסקוס וחזה עוף קטן. לא בלי
שתייה, תודה. תשלח את זה לדוד המלך ,70 דירה ,14 קומה
7. כמה זמן זה ייקח? טוב, וכמה זה
יוצא סך הכול? טוב, תודה לך, להתראות. הזמנתי את האוכל
הוא אמר שזה ייקח כמה דקות וזה כבר
יגיע. חווה תעזרי לי לערוך את השולחן
חווה: בסדר אימא
יצחק: אני בינתיים ילך להחליף לבגדים יותר נוחים, אני כבר
חוזר.
אדם בינתיים פותח את המחשב ומסדר אותו, חווה וחנה
עורכות את השולחן לארוחה
חווה: אדם מה קרה למחשב?
אדם: נישפך עליו קצת מים אז אני מתקן אותו, אימא נבהלה ממקק
שהיה ושפכה עליו קצת מים והיה
קצר, אז אני מתקן אותו.
חווה: אתה מסתדר, צריך עזרה?
אדם: זה בסדר אני מסתדר תודה.
חנה: אדם אתה יכול לבוא לעזור לי להזיז קצת את השולחן שיהיה
יותר מקום לכיסאות?
אדם: כן, אני בא.
אדם בא לעזור לה הם מנסים להזיז את השולחן עם כל הכוח
אבל זה לא הולך.
חנה: יצחק אתה יכול לבוא לעזור לנו רגע. (יצחק מגיע) יצחק, אתה
יכול לעזור לנו להזיז את השולחן?
יצחק: כן בטח.
יצחק חנה ואדם מנסים בכל הכוח להזיז את השולחן הכבד
אבל ללא הצלחה.
יצחק: אני מצטער אבל אי אפשר.
חנה: זה בסדר, זה לא הכרחי, אבל זה לא היה מזיק להזיז אותו, לא
משנה.
אדם: אז איך היה ביום שישי בערב?
חנה: היה מאוד נחמד, חבל שלא באתה היית מאוד נהנה.
אדם: אני אבוא בהזדמנות אחרת
חנה: טוב, אני מקווה, הבת שלהם מאוד נחמדה, ואדיבה ומאוד יפה
ומלאת חן.
אדם: אני יודע את זה כבר סיפרת לי.
חנה: אני שמחה שאתה לפחות יודע את זה.
אדם: ומה הנקודה שלך?
חנה: שהייתי רוצה שתכיר אותה. גם אבא היה רוצה שתכיר אותה אבל
הוא לא רוצה ללחוץ עליך.
אדם: אימא, אנחנו באמת חייבים לעבור על כל הסיפור הזה מהתחלה?
אמרתי לכם כשאני אהיה מוכן
ושתהיה לי חברה אתם הראשונים שתדעו מזה. בסדר?
חנה: בסדר. למרות ש...
אדם עושה לה פרצוף
חנה: לא משנה, לא אמרתי כלום.
אדם: תודה. ולמה אתם כל כך בטוחים שאני ארצה אותה והיא תרצה
אותי?
חנה: אני לא רואה סיבה שלא. שניכם אנשים טובים ומאמינים, שניכם
ממשפחה טובה ושניכם נראים
בסדר גמור, אני לא רואה שום בעיה שזה לא יצליח. אלא אם
יש איזו סיבה שאני לא יודעת עליה
שבגללה זה לא ילך?
היא רומזת לו, ונוצרת ביניהם מין אווירת מתח. כאילו
היא יודעת למרות שהיא לא אבל מעלימה עיין
אדם: אני לא יודע, אני פחות או יותר פתוח להצעות, אבל למה אתם
כל כך בטוחים שהיא תירצה אותי
ואני ארצה אותה.
חנה: אנחנו לא בטוחים, אבל מקווים. כמו שאמרתה בינתיים אין שום
בעיה או סיבה שזה לא ילך, נכון?
יש שתיקה והמתח גובר ביניהם כאילו היא ממש יודעת ומנסה
שהוא יתוודה אליה, הם מביטים אחד לשני בעיניים בלי
לומר מילה רק אחרי כמה שניות של שתיקה פעמון הדלת של
הבית מצלצל ושובר את כל המתח שנוצר
אדם: נכון. אני יפתח.
חנה: תודה.
אדם: מי זה?
קול: מתרימים.
אדם: שניה.
ילדים: שלום, אתה אולי מעוניין לתרום לאגודה למלחמה בסרטן? זה
למען ילדים חולי סרטן בארץ
שנזקקים לטיפולים מיוחדים.
אדם: בסדר,כמה אפשר לתרום?
ילדים: אפשר 5, 10, 20 ו 30
אדם: אני אתרום 15, שניה אני אביא כסף.
הולך ומביא כסף
אדם: בבקשה
ילדים: תודה רבה לך, להתראות.
חנה: מי זה היה?
אדם: התרמה לילדים חולי סרטן.
חנה: תרמת?.
אדם: כמובן.
דפיקה בדלת
אדם: כבר תרמנו.
שוב דפיקה בדלת
אדם: כבר תרמנו, הרגע היו.
שוב דפיקה בדלת
אדם: טוב רגע. מי זה?
בן: המשלוח של האוכל
אדם מזהה את הקול אבל לא בטוח של מי הקול הזה ופותח את
הדלת. השליח הוא בן, הם מסתכלים
אחד על השני עולה להם חיוך על הפנים מביטים אחד לשני
בעיניים והם עומדים כמה שניות
אדם: היי.
בן: שלום.
אדם: אז אתה שליח.
בן: ואתה השולח.
בן: ידעתי שהכתובת הזו מוכרה לי אבל שכחתי של מי, זה עמד לי על
קצה הזיכרון אבל לא זכרתי של מי.
אדם: טוב, עכשיו את יודע של מי.
בן: כן, עכשיו אני יודע. אתה יודע אני בקושי מכיר אותך ואני
כמעט כל הזמן נזכר בך.
אדם: באמת? גם אני ככה. אני שמח שאני רואה אותך עכשיו.
בן: גם אני שמח לראות אותך.
חנה: אדם, מי זה?
אדם: השליח עם האוכל
חנה: בוא תקח כסף להביא לו.
אדם: טוב. אני כבר חוזר.
הולך להביא את הכסף וחוזר
בן: טוב, אני פה.
אדם: בבקשה.
בן: תודה רבה.
חנה: אדם אתה בא?
אדם: אני בא.
חנה: אדם?
אדם: אני בא, אני בא. טוב אני חייב לזוז אז...
בן: אז... נדבר יותר מאוחר?
אדם: בסדר. להתראות.
חנה באה ליד אדם
חנה: אדם אני צריכה אותך במטבח, אתה מוכן לבוא רגע?
חנה מסתכל על בן, בוחנת אותו, ומכיוון שהוא הומו מוצהר
היא יודעת את זה ומסתכלת עליו בצורה שונה בגלל זה
אדם: כן, אני בא לקחתי את האוכל. תודה לך להתראות.
חנה: להתראות.
בן: תודה להתראות, ובתאבון.
בן הולך
חנה: אדם אתה יכול להחליף את הגלון של המים במתקן?
אדם: כן, כמובן.
חנה: תודה. יצחק, בוא האוכל מוכן.
יצחק: אני בא.
חנה מסדרת את האוכל בשולחן אדם מחליף את גלון המים
במטבח, כולם מתיישבים סביב השולחן לאכול ואדם עם
עיתון.
חנה: בתאבון.
יצחק: תודה.
חנה: טעים לך?
חווה: כן, מאוד.
חנה: אני שמחה.
יצחק: האוכל הגיע די מהר, לא?
אדם: כן,השליח שלהם זריז.
חנה: הוא זריז, אבל ממה שאני שמעתי הוא...
יצחק: הוא מה?
חנה: אני חושבת שהוא...
יצחק: שהוא מה?
חנה: אני כמעט בטוחה שהוא... הומו.
אדם משתעל
יצחק: את בטוחה?
חנה: כן, אני כמעט בטוחה שהוא הומו.
אדם: ואיך הגעת לזה?
חנה: אחת השכנות אמרה לי שהוא הומו ושהוא מחוץ לארון.
אדם: לי הוא נראה אדם נחמד.
יצחק: מה נראה לך נחמד בו?
אדם: לא יודע הוא פשוט נראה כך.
יצחק: אדם, הומואים הם לא נחמדים.
חנה: הם לפעמים גם יכולים להיות מסוכנים.
חווה: אבא, מה זה הומו?
יצחק: הומו זה... זה.... זה גבר שרוצה להיות עם גבר אחר, וזה
דבר מאוד רע ואסור.
חווה: למה זה רע ואסור?
יצחק: כי גבר צריך להיות עם אישה ואישה צריכה להיות עם גבר.
חנה: אלוהים גם לא מרשה את זה.
חנה: אז השליח רוצה להיות עם גבר ולא עם אישה?
יצחק: נכון.
חנה: צריך להתרחק מהם כמה שאפשר. צריך להשתדל להיות כמה שיותר
רחוק מכל ההומואים האלה, זה
פשוט מזעזע איך המדינה הזאת נותנת להם להסתובב ככה
חופשי.
יצחק: זוועה.
אדם: אני לא מבין על מה כל הסיפור הגדול, הוא בסך הכול אוהב
גברים ולא נשים מה הסיפור פה?
יצחק: הסיפור הוא שזה לא בריא ושזה אסור וככה ציווה
אלוהים,הומואים זה דבר אסור ובזה נגמר
כל העניין.
אדם: טוב, למרות שזה לא אשמתם ככה הם נולדים, מה הם יכולים
לעשות עם זה?
חנה: לא נולדים ככה זה הכול עניין של בחירה. למה, יש אנשים
שנולדים רוצחים? לא! זה הם שבוחרים
להיות ככה. ואם הם בחרו ככה אז שיתמודדו עם התוצאות
ושיסבלו!
אדם: אתם יודעת שמחר יש מצעד.
חנה: איזה מצעד?
יצחק: מצעד של מה?
אדם: מצעד של הומואים ולסביות, הם קוראים לזה מצעד הגאווה.
יצחק: הם מקבלים מצעד? לאן עוד נגיע? עוד מעט נרקומנים יקבלו
מצעד, וערבים יקבלו מצעד.
חנה: תאמין לי עדיף את כל הנרקומנים ומסוממים שיש מאשר כל
ההומואים והלסביות שיש כאן!
יצחק: נכון.
אדם: אתם לא חושבים שקצת נסחפתם?
יצחק: לא, ממש לא, אימא שלך צודקת מאה אחוז.
חנה: יש לך מזל שאתה לא הומו אחרת היו לך חיים אחרים. אתה צריך
להודות לאלוהים שאתה לא הומו.
אדם: אני מודה לו כל הזמן על שלא ברא אותי הומו ונתן לי את
הכוח לבחור בדרך הנכונה.
יצחק: אני שמח. חנה פעם הבאה שתזמיני משם תבקשי שיהיה שליח
אחר, בסדר?
חנה: כמובן. תגיד אתה נתת לו גם טיפ?
אדם: כן, נתתי לו 10 שקלים.
יצחק: אתה רציני?
אדם: כן.
חנה: למה נתת לו? אתה לא מבין שהוא הומו?
אדם: לא ידעתי, פעם הבאה אני לא אתן לו טיפ.
יצחק: בסדר, אל תדאג לא תהיה פעם הבאה.
אדם: טוב.
יצחק: טוב אני הולך לבית הכנסת.
חנה: מתי תחזור?
יצחק: אני מתאר לעצמי שאני אחזור בעוד שעה בערך.
חנה: בסדר, ואני אלך לעשות קניות לבית. אתם נשארים כאן נכון?
אדם: כן
חווה: כן.
חנה: טוב, אז אני אחזור יותר מאוחר, חווה תוכלי לאסוף את
השולחן?
חווה: כמובן.
חנה: תודה לך יקירתי, טוב אני עוד מעט חוזרת, להתראות.
חווה: להתראות
אדם: ביי
יצחק: חכי שניה אני יבוא אלך אתך בדרך. להתראות.
אדם: ביי
חווה: ביי
חווה ואדם נשארים בבית, חווה במטבח אוספת ומסדרת אדם
בסלון מתקשר
אדם: הלו....?
בן: היי מה קורה?
אדם: בסדר פחות או יותר, מה אתך?
בן: אני בסדר עכשיו בדיוק סיימתי לעבוד.
אדם: נחמד. לא ידעתי שאתה שליח.
בן: טוב, עכשיו אתה יודע.
אדם: בא לך להיפגש היום?
בן: אה... כן אני פנוי, מתי בא לך?
אדם: מתי שנוח לך.
בן: עכשיו זה בסדר?
אדם: בסדר גמור מצידי.
בן: אתה רוצה לבוא אלי?
אדם: כן, עדיף.
בן: טוב, אז אני אצלצל לך באינטרקום עוד דקה ותרד ונלך אלי
טוב?
אדם: בסדר, אני מחכה.
בן: טוב, ביי
אדם: ביי.
חווה: עם מי דברת?
אדם: ידיד שלי מהיסודי, הוא תכף צריך לבוא.
חווה: הוא יעלה?
אדם: לא.
חווה: למה?
אדם: כי הוא לא רוצה. חוץ מזה מה קרה את כל כך מתעניינת
פתאום?
חווה: סתם שאלתי.
אדם: טוב, אז סתם עניתי.
חווה: טוב
האינטרקום מצלצל
אדם: טוב אני יורד, ביי.
חווה: חכה לי שניה?
אדם: למה?
חווה: אני ארד אתך.
אדם: למה?
חווה: אני צריכה לזרוק את הזבל.
אדם: תביא, אני אזרוק אותו בדרך
חווה: טוב.
אדם: ביי
חווה: להתראות
תמונה 5
אדם ובן מגיעים לבית של בן, אדם ניכנס מסתכל על הבית
מתרשם.
אדם: דירה יפה.
בן: תודה. אתה רוצה לשתות משהו?
אדם: אהה.... משהו קר.
בן: קולה?
אדם: כן.
בן: בבקשה.
אדם: תודה.
בן: התגעגעתי אליך...
אדם: באמת?
בן: כן, כמה שניסיתי כל הזמן רק חשבתי עליך.
אדם: גם אני לא הצלחתי להוציא אותך מהראש, כל הזמן אני רק חושב
עליך.
קצת מתקרב אליו
בן: כל הזמן אני נזכר בחיוך שלך... (מתקרב עליו קצת עם הראש)
ובעיניים שלך... ובשפתיים שלך... (נוגע לו עם קצות האצבעות
בשפתיים שלו) ובקול שלך...
אדם: ואני לא מצליח לשכוח את גומת החן שלך... (מתקרב אליו) ואת
השיער שלך... (מעביר את ידו בשיער ראשו) והריח שלך... (מתקרב
עוד קצת) והשפתיים שלך...
הם מתנשקים בלהט על הספה לאט מתפשטים מורידים חולצה,
נעליים גרביים מכנסיים ונשארים בתחתונים ממשיכים
להתנשק והאור לאט נמוג בדירה של בן ועולה האור בדירה של
אדם.
תמונה 6
בית משפחת כהן חווה בסלון וחנה נכנסת עם הקניות
חנה: היי מתוקה.
חווה: היי אימא. את צריכה עזרה?
חנה: זה בסדר אדם יעזור לי. אדם.... אדם... אתה יכול רגע לעזור
לי להביא את הקניות?
חווה: אדם לא כאן.
חנה: איפה הוא?
חווה: אני לא יודעת הוא הלך.
חנה: הוא אמר לך לאן הוא הולך?
חווה: אני חושבת שהוא הלך עם ידיד מהיסודי, לא יודעת לאן או מי
זה.
חנה: ראית את הידיד שלו?
חווה: לא, לא ראיתי אותו.
חנה: טוב, מעניין איפה הוא יכול להיות.
חווה: אז את רוצה שאני אעזור לך?
חנה: כן, תודה.
האור נכבה אור עולה על הדירה של בן.
תמונה 7
דירתו של בן, אור קצת עמום, לא חזק. על הספה יש את בן
ואדם מחובקים וערומים ויש מעליהם שמיכה. הם אחרי סקס,
קצת מנומנמים ומתעוררים לאט.
בן: ערב טוב.
אדם: ערב טוב.
בן: נמנמת טוב?
אדם: כן, נמנמתי מצוין. ואתה?
בן: גם אני נמנמתי מצוין. נהנת?
אדם: מאוד.
בן: באמת?
אדם: כן, מאוד נהניתי.
בן: אני שמח, גם אני נהניתי מאוד.
אדם: בן...
בן: מה?
אדם: תגיד, איפה אנחנו עומדים עכשיו?
בן: אנחנו שוכבים על הספה שלי.
אדם: לא מבחינה כזו, מבחינת קשר.
בן: אה... אההה.... אני הייתי אומר שאנחנו... אנחנו...
אדם: שאנחנו......?
בן: חברים?!
אדם: אז אתה בן הזוג שלי?
בן: כן. ואתה בן הזוג שלי?
אדם: כן
מתנשקים.
אדם: אז רוצה להיות בן זוגי בארוחת הערב ביום שישי?
בן: מה?
אדם: תירגע אני צוחק.
בן: אהה הבהלת אותי לרגע.
אדם: אתה לא יודע כמה ההורים שלי שונאים אותך.
בן: באמת? אבל הם עוד לא מכירים אותי אז איך הם כבר שונאים
אותי?
אדם: תיראה, אתה זוכר שהיום הבאת משלוח לבית שלי?
בן: כן.
אדם: ואתה זוכר שאימא שלי באה בדיוק בסוף וראתה אותך?
בן: כן, אז...?
אדם: אז אימא שלי שמעה איכשהו שאתה הומו וכל ארוחת הצהריים היא
ואבא שלי דיברו על הומואים
וכמה שזה מגעיל ואסור ושהומואים, אתה, יכולים להיות
אפילו מסוכנים.
בן: אתה רציני?
אדם: כן, ואתה לא יודע איזה פרצוף הם עשו כשהם שמעו שנתתי לך
טיפ.
בן: אז אני מניח שהם לא יאהבו את הרעיון שאנחנו זוג.
אדם: כן, גם אני לא חושב שהם יאהבו את הרעיון
דפיקה בדלת
בן: רגע...
אדם: אני אפתח.
אדם קם עם שמיכה מעליו ופותח את הדלת, בדלת מופיעה
השכנה שלו בתור מוכרת חבילות צפייה של YES מדלת
לדלת, היא קצת המומה ולא מבינה מה הוא עושה בדירה הזו
רק עם שמיכה)
שרה: אדם?! מה אתה עושה פה?
אדם: אההה... אני...
שרה: אתה פה עם מישהי?
אדם: אה...
פתאום בן מופיע עם תחתונים כדי לראות מי זה
בן: מי זה?
שרה: מי זה?
בן: מי זו?
אדם: זו שכנה שלי...
שרה: אדם, מי זה?
אדם: זה... זה... ידיד מהיסודי... הוא... הוא...
שרה: הוא ניראה לי מוכר.
אדם: באמת?
שרה: כן, זה השליח ההומו מהמסעדה (פתאום מחברת אחד ועוד אחד
ונדהמת) אדם ! אתה אייתו?!
אדם: זה לא מה שאת חושבת.
שרה: אז מה זה?
אדם: אנחנו... ככה כי...
שרה: כי מה? אתה הומו! בחיים לא הייתי מאמינה אם לא הייתי
רואה. מסכנה אימא שלך כשהיא תשמע
על זה.
אדם: לא!!! את לא יכולה לספר לה.
שרה: למה לא?
אדם: כי אני לא רוצה שההורים שלי ידעו מזה.
שרה: זה בעיה שלך אתה בחרת בזה אז תתמודד עם התוצאות, אני
חושבת שאימא שלך צריכה לדעת את זה.
בן: את לא תספרי לה.
שרה: באמת ולמה לא?
בן: כי אם את תספרי עליו אני יספר עליך.
שרה: אתה אפילו לא מכיר אותי, מה אתה כבר יכול לספר עלי?
בן: שאת בוגדת בבעלך! ראיתי כבר יותר מפעם אחת מסתובבת עם אותו
גבר מחובקת ופעם אחת
מתנשקת, מה חשבת שאף אחד לא יגלה ויזהה אתכם מחוץ לתל
אביב?
שרה: אתה בטח מתבלבל ביני לבין מישהי אחרת שמזכירה אותי.
בן: לא, אני בטוח שזו את. אני מזהיר אותך אם את תדברי משהו הכי
קטן על אדם אני יגלה לכולם שאת
מזדיינת מהצד.
שרה: אני... אני צריכה לחשוב על זה.
בן: באמת כדאי שתחשבי על זה.
שרה: להתראות.
בן: ביי
אדם: להתראות.
שרה הלכה הדלת סגורה רק בן ואדם בחדר
בן: אתה בסדר?
אדם: לא, ממש לא. מה אני אעשה עכשיו? מה אם היא תספר את זה
למישהו והמישהו הזה יספר לעוד
מישהו וככה זה יעבור מפה לפה עד שההורים שלי ישמעו על
זה? מה אני אעשה אז?
בן: היא לא תספר, היא יודעת שאם היא תספר אז גם אני יספר.
שרה: אבל היא תוכל להגיד שאתה משקר, ואף אחד לא יאמין לך כי
אתה הומו. מה אז אני אעשה?
בן: אז... אז... נצטרך למצוא דרך אחרת לשכנע אותה.
אדם: לא יהיה קל לשכנע אותה, היא אישה קשה, אני אפילו מתפלא
שהצלחת לשכנע אותה עכשיו
שבכלל תחשוב על זה.
בן: אל תדאג, מה שלא יהיה אני אהיה לצידך.
אדם: תודה, לפחות יש לי אותך.
בן: זה בסדר, אני בטוח שאם המצב היה הפוך היית עושה בשבילי
אותו הדבר.
אדם: אני אוהב אותך
בן: גם אני (מנשק אותו) אוהב אותך.
מתנשקים
תמונה 8
בית משפחת כהן חנה בבית אדם נכנס.
חנה: שלום
אדם: שלום.
חנה: איפה היית?
אדם: אההה... אצל ידיד מהיסודי שלי.
חנה: באמת?
אדם: כן.
חנה: מי זה?
אדם: את לא הכרת אותו.
חנה: באמת?
אדם: כן, אני לא זוכר שהבאתי אותו מתישהו לבית אז את בטח לא
מכירה אותו.
חנה: איך קוראים לו?
אדם: זה משנה?
חנה: לא, סתם לדעת.
אדם: טוב, קוראים לו... אבי.
חנה: אבי מה?
אדם: אני לא זוכר.
חנה: הוא ידיד טוב שלך עכשיו חזרת ממנו ואתה לא זוכר את שם
המשפחה שלו?
אדם: לא, אני לא זוכר.
חנה: אפשר להגיד שזה קצת מוזר.
אדם: אז גידי את זה.
חנה: אז אני תגיד! זה קצת מוזר.
אדם: טוב
חנה: ומה איתו?
אדם: עם מי?
חנה: עם אבי, ידיד שלך.
אדם: הוא בסדר גמור, הוא לומד עכשיו באוניברסיטה רפואה.
חנה: כל הכבוד. הוא נשוי, יש לו חברה משהו?
אדם: אה... לא, הוא בדיוק נפרד מחברה שלו, היא בגדה בו.
חנה: ואין לו אף אחת להכיר לך?
אדם: לא ואני גם לא רוצה שהוא יכיר לי.
חנה: למה לא?
אדם: שוב צריך לעבור על כל הקטע הזה של החברה?
חנה: לא משנה.
אדם: תודה.
חנה: אולי תזמין אותו לארוחת ערב.
אדם: אולי לא.
חנה: למה לא?
אדם: הוא טיפוס ביישן ואני לא בטוח שאתם תאהבו אותו, הוא קצת
שונה.
חנה: מאיזה בחינה?
אדם: אה... מראה וכאלה דברים...
חנה: טוב.....
אדם: חוץ מזה הוא מאוד ביישן.
חנה: טוב. אני הולכת להפעיל את מכונת הכביסה.
אדם: טוב.
אדם נישאר לבד, פתאום שרה השכנה דופקת בדלת
שרה: חנה, חנה... את יכולה לפתוח לי זו אני שרה אני צריכה לדבר
אתך שניה.
אדם פותח מהר את הדלת כדי שחנה לא תשמע את שרה
אדם: כן.
שרה: שלום.
אדם: שלום שלום. מה אפשר לעזור לך?
שרה: אה... אני צריכה לדבר עם אימא שלך.
אדם: באמת?
שרה: כן. לא על זה...
אדם: אלא על מה?
שרה: אני צריכה... צריכה... אני צריכה מימנה קצת קמח אני אופה
חלה.
אדם: את בטוחה שזה רק בשביל זה?
שרה: כן, אני עדין חושבת, כשאני אחליט אתה תדע, אימא שלך פה?
אדם: כן, אבל אם את צריכה קמח אז אני יכול לתת לך, בואי.
שרה: טוב.
אדם: כמה כוסות קמח את צריכה?
פתאום חנה חוזרת אחרי שסימה להפעיל את המכונה ורואה את
שרה במטבח עם אדם, באה למטבח
חנה: שרה, מה שלומך?
שרה: הכול טוב, מה שלומך?
חנה: ברוך השם הכל מצוין. מה את עושה כאן?
שרה: אני אופה חלה ונגמר לי הקמח אז באתי לשאול ממך קצת.
חנה: כמובן אין בעיה. כמה קמח את צריכה?
שרה: 2 כוסות קמח יספיקו לי.
חנה: טוב, הנה אחת... ושתיים. את אופה אותה עכשיו?
שרה: כן
חנה: אז איכפת לך אם אני אבוא אליך לראות איך את אופה את החלה?
אני צריכה שמישהי תראה לי איך
אופים את החלה, כל פעם שאני אופה היא יוצאת לי קצת
מוזרה, בטעם, בצורה כל פעם משהו אחר.
שרה: כן, בטח בואי אני אראה לך איך לאפות אותה נכון זה קלי
קלות.
חנה: אדם, אני הולכת אל שרה לראות איך לאפות חלה אם אתה הולך
תודיע לי טוב?
אדם: טוב, אני חושב שאני אלך יותר מאוחר לראות את הסרט החדש
שיצא.
חנה: איזה סרט?
אדם: ''בגידות ושקרים'' זה סרט חדש שיצא שמספר על כל הבגידות
והשקרים שיש בין זוג כאשר האישה
מסתירה הכל מהבעל עד שיום אחד השכן שלה מגלה את זה
ומספר הכול לכולם ואז כל החיים שלה
נהרסים. זה סרט חדש.
חנה: טוב, אז אם תלך אל תשכח לקחת מפתח וכסף.
אדם: טוב, ביי
חנה: להתראות.
אדם: להתראות שרה!
שרה: להתראות, ו.... לא כאדי לך ללכת לסרט.
אדם: למה לא?
שרה: כי גם אני לא הלכתי עוד לאף סרט, אז אם תלך זה סתם יהיה
מיותר, חוץ מזה בסוף כל הסרטים
מגיעים לטלוויזיה בדרך זו או אחרת.
אדם: אז אולי באמת כדאי שאני לא אלך בינתיים, להתראות.
שרה: להתראות.
תמונה 9
אדם מחייג אל בן
אדם: היי
בן: היי
אדם: מה קורה?
בן: הכל בסדר, מה אתך?
אדם: אההה... לא הכי טוב אני צריך לדבר אתך.
בן: טוב, אתה רוצה לדבר בטלפון?
אדם: אפשר, אבל אני מעדיף לדבר אצלך.
בן: טוב. אתה רוצה לבוא?
אדם: כן, אפשר.... עכשיו...?
בן: כן.
אדם: טוב אז אני כבר מגיע אליך.
בן: טוב, אני מחכה.
אדם: טוב, ביי.
בן: ביי.
דירתו של בן, בן בדירה מסדר קצת, מנקה, אדם מגיע דפיקות
בדלת
בן: מי זה?
אדם: זה אני.
בן: שניה.
בן פותח את הדלת אדם ניכנס נותנים נשיקה
אדם: מה קורה?
בן: בסדר. קרה משהו שרצית לדבר עליו? קצת הדאגת אותי בטלפון.
אדם: כן, בעצם בערך.
בן: מה זה?
אדם: הגעתי הביתה אימא שלי התחילה לחקור אותי כאילו כבר נעדרתי
ימים בלי להודיע ואחרי זה
פתאום מי מופיעה מי אם לא השכנה '' האהובה'' שלי שרה.
בן: זו שראתה אותנו?
אדם: כן
בן: נו, מה הכלבה הזו רצתה?
אדם: אז היא באה היא חיפשה את אימא שלי אז שאלתי למה והיא
חירטטה לי שהיא צריכה קמח בשביל
החלה שהיא אופה, אז שאלתי אם רק בשביל החלה או משהו אחר
והיא אמרה שרק בשביל החלה
וכשהיא תחליט אז היא תודיע. וקיצר אז באתי להביא לה קמח
ואז פתאום אימא שלי הופיעה והן
התחילו לדבר קצת ובסוף אימא שלי הלכה אליה.
בן: ו...
אדם: ו... אני לא בטוח שאפשר לסמוך עליה שהיא תשמור את הסוד
להרבה זמן, הבהרתי לה ברמזים
כפולים שאני אספר אם היא תדבר אבל בנקודה כלשהי אני
חושב שזה לא מפריע לה הרבה מאוד
ושהיא תספר בקרוב, אבל בכל מקרה אני בטוח שלא היום אבל
בקרוב.
בן: אתה בטוח?
אדם: דיי בטוח.
בן: אני לא ממש יודע מה להגיד לך.
אדם: אני לא מאשים אותך.
בן: תיראה, בוא נגיד ככה, במקרה ובאמת זה יתגלה והמשפחה שלך
תדע מה אתה חושב שהם יעשו?
אדם: דבר ראשון הלם, דבר שני, בכי, אחרי זה ואז יתחילו המריבות
כשהם יתחילו לעכל את זה,
והצעקות וכל ההרצאות שלהם ואז אחרי כמה זמן שהם יבינו
שזה מה שאני ושאני לא אשתנה הם
יזרקו אותי מהבית ויגידו לי לא לחזור לפה, וגם אם הם לא
יסלקו אותי מהבית אז אני אעזוב לבד.
בן: לאן אתה חושב שתעזוב?
אדם: אני לא יודע, חסכתי קצת כסף אומנם לא מספיק אבל יש קצת
ואני מניח שאני אשכור איזה חדרון
קטן וזול עד שאני אמצא עבודה עם הכנסה נורמלית.
בן: אתה לא חייב לעבור לחדרון קטן.
אדם: אז לאן אני יכול לעבור?
בן: אני יודע שזה קצת מהר, בעצם מאוד מהר אבל אתה מוזמן לעבור
לפה.
אדם: באמת?
בן: כן, אני חושב שגם ככה היחסים בינינו רק מתחזקים ומתקדמים
ואני חושב שבאיזשהו שלב הייתי
רוצה שנעבור לגור ביחד, ולהתעורר ביחד בבוקר וללכת לישון
ביחד, לבשל לך ארוחת ערב, אז
אמנם יש עוד זמן לשלב הזה אבל אני חושב שמתישהו הוא היה
מגיע בכל מקרה, כך שאם נצטרך
אז אפשר להגיע קצת יותר מהר לשלב הזה.
אדם: אתה באמת רציני?
בן: כן, אני מרגיש שהקשר איתך הוא לא סתם עוד קשר שנגמר אחרי
חודש. אני מרגיש שהוא יותר מזה.
אדם: באמת?
בן: כן.
אדם: אני לא יודע מה להגיד לך.
בן: אתה יכול להגיד שתסכים לעבור לפה אם תהיה חייב.
אדם: אני מסכים לעבור לפה אם אני אהיה חייב וגם אם לא. אתה לא
יודע כמה הדברים שאמרת כרגע
חשובים לי. אני אוהב אותך.
בן: אני אוהב אותך.
אדם: אתה לא יודע כמה אתה חשוב לי.
בן: גם אתה חשוב לי.
אדם: אתה מתחיל לתפוס חלק די חשוב בחיים שלי.
בן: ואתה שמח על זה ?
אדם: אני מאוד שמח שאתה תופס לי חלק מהחיים שלי.
בן: אז, עכשיו אתה מרגיש יותר טוב?
אדם: כן, אני שמח שיש לי אותך לצידי אני לא יודע מה הייתי עושה
בלעדיך.
בן: בוא נקווה שלא תצטרך לדעת מה הייתה עושה בלעדי כרגע.
אדם: באמת בוא נקווה.
תמונה 10
בית משפחת כהן חנה ויצחק צופים בטלוויזיה אדם עובד
במחשב
יצחק: שמעת?
חנה: על מה?
יצחק: על השכנים.
חנה: לא, על איזה שכנים?
יצחק: על שרה ודוד.
חנה: לא שמעתי, מה יש איתם.
יצחק: אההה.... מסתבר ששרה לא הייתה נאמנה לדוד.
חנה: באמת?
אדם: באמת?
יצחק: כן, היא בגדה בו עם גבר אחר.
חנה: ומה דוד עשה כשהוא גילה את זה?
יצחק: האמת לא הרבה כי מסתבר שגם הוא לא היה נאמן לה.
אדם: אתה בטוח?
חנה: גם הוא?
יצחק: גם הוא בגד בה.
אדם: ומה איתם עכשיו?
יצחק: הם עכשיו מנסים לפתור את הבעיה ביניהם, אני חושב שהם
יגיעו להבנה ופתרון ביניהם כי סך
הכול שניהם בגדו אחד בשני כך ששני הצדדים אשמים.
חנה: ואיך דוד גילה שהיא בוגדה בו?
יצחק: הוא לא רוצה לספר.
אדם: ואיך היא גילתה שהוא בגד בה?
יצחק: הוא סיפר לה. כנראה לא יכל לסבול עוד את השקר הזה איתו
וכשראה כשהיא גם בגדה בו אז הוא
גילה, בכל מקרה הם עכשיו בלי סודות אחד מהשני וזה מה
שהכי חשוב.
חנה: אני מקווה שעכשיו שבאמת כשאין ביניהם עוד סודות הם יוכלו
לבנות את היחסים על אמון מחדש.
יצחק: כן, אבל זה לא יהיה קל להם אחרי זה.
חנה: זה אף פעם לא קל.
יצחק: טוב אני כבר עייף אני חושב שאני הלך לישון, את באה?
חנה: כן אני צריכה ללכת מחר מוקדם כדי לנסוע לאחותי באשדוד אז
כדאי שאני אשן מוקדם, אני אחזור
מאוחר אז אני אשאיר לכם אוכל במקרר ותחממו אותו במיקרו
בסדר?
יצחק: תגידי את זה לאדם וחווה כי אני גם לא יהיה בבית מחר.
חנה: אדם, שמעת מיקודם, אני אשאיר לך ולאחותך אוכל במקרר
ותחממו אותו במיקרו, ואם היא הולכת
לאיפהשהו אז שתודיע לך לאן ושתשאיר מספר טלפון טוב?
אדם: טוב.
יצחק: לילה טוב.
אדם: לילה טוב
חנה: לילה טוב
אדם: לילה טוב
תמונה 11
אדם נישאר לבד בסלון בודק שההורים הלכו ומתקשר בלחץ אל
בן
אדם: הלו?
בן: כן.
אדם: בן זה אני.
בן: אדם, קרה משהו? אתה נישמע מאוד לחוץ.
אדם: כן אפשר לומר שקרה משהו.
בן: תירגע, תספר לי מה קרה, טוב.
אדם: השכנה, שרה, היא סיפרה לבעלה שהיא בגדה בו.
בן: מה?
אדם: ונחש מה?
בן: מה?
אדם: הוא בגד בה ובסוף הם יפתרו את זה, ואז היא בטח תספר
להורים.
בן: אתה בטוח.
אדם: כן אני בטוח במילון אחוז. אם לא הייתי בטוח אז הייתי כל
כך לחוץ?
בן: מתי אתה חושב שהיא תספר להם?
אדם: אני לא יודע מתי, בטח עוד כמה ימים כשהיא תסיים עם הבלגן
שלה ושל בעלה אז היא בטח תספר
להם, אני מניח יומיים שלוש מקסימום.
בן: מה אתה רוצה לעשות?
אדם: אין לי הרבה בררות לא תיארתי לעצמי שהרגע הזה יגיע כל כך
מהר אבל אף פעם לא מוכנים אליו.
בן: אתה עוזב את הבית?
אדם: כן, אני יודע כבר מה יהיה ולהישאר זה רק יהיה יותר קשה
להם וגם לי, ובסוף אני גם ככה אצטרך
לעזוב.
בן: אתה יודע שאתה עדיין מוזמן לעבור אלי.
אדם: אתה באמת מתכוון לזה?
בן: אם לא הייתי מתכוון לזה לא הייתי אומר את זה.
אדם: תודה, תודה, תודה. אתה לא יודע כמה אני אוהב אותך.
בן: זה בסדר מתוק. אני פה בשבילך. ההורים שלך כבר הלכו לישון?
אדם: כן.
בן: אז אני חושב שכדאי שתתחיל לארוז את הדברים שלך.
אדם: כן גם אני חושב כך, אני אארוז את הדברים שאני צריך
במזוודה ומחר אני כבר אהיה מוכן.
בן: טוב, אני אפנה לך בינתיים מקום בארון.
אדם: תודה.
בן: אין בעד מה.
אדם: טוב אני חושב שכדאי שאני אתחיל לארוז.
בן: באמת כדאי אם אתה רוצה להספיק.
אדם: ואני עוד צריך לכתוב להם מכתב שיסביר הכול.
בן: טוב אז כדאי שתלך לפני שמישהו ישמע אותך.
אדם: טוב, להתראות.
בן: ביי
תמונה 12
בית משפחת כהן, בוקר ההורים כבר לא בבית כל אחד הלך
לעיסוקיו ויחזור בערב, חווה בבית הספר. אדם נימצא בדירה
לבד הוא מכניס למזוודה שלו דברים אחרונים, מסדר קצת את
הבית, מתיישב על הכיסא ומסתכל על הטלפון כמה שניות
ובסוף מחליט להתקשר לבן, הוא קם לוקח את הטלפון ומחייג
לבן.
אדם: בן?
בן: כן
אדם: סיימתי.
בן: אתה בטוח?
אדם: כן, ארזתי הכול, אני מוכן ללכת.
בן: אתה רוצה שאני יבוא לעזור לך?
אדם: כן, אני באמת צריך אותך כאן לידי.
בן: טוב מתוק, אני בדרך.
אדם: טוב אני מחכה לך.
בן: טוב אני כבר בא, ביי.
אדם: טוב, ביי.
אדם עומד, מסתכל על הבית בדממה דמעה זולגת מעיניו ולאט
לאט הוא מתחיל לבכות בכי שקט ומאופק. הוא הולך
למחשב מדליק אותו נכנס לזיכרון שלו ומוחק משם את כל
הקבצים שלו על המסך הגדול נראה כיצד כל הקבצים נמחקים
מהמחשב, כל הקבצים נמחקו הוא מכבה את המחשב, נשמעות
דפיקות בדלת.
אדם: מי זה?
בן: זה אני בן.
אדם פותח לו את הדלת
אדם: סיימתי.
בן: זהו? אתה בטוח? אתה עדין יכול להתחרט.
אדם: כן אני בטוח. סוף סוף אני יוצא מהארון אל העולם האמיתי.
מצד אחד זה היום העצוב בחיי ומצד
שני זה היום הכי שמח בחיי.
בן: אתה בטוח שאתה שלם עם זה?
אדם: כן. אם לא הייתי שלם עם זה לא הייתי עושה את זה, אבל זה
היה צריך לקרות מתישהו, במוקדם או
במאוחר, מה לעשות שזה יצא מוקדם ולא מאוחר?
בן: אתה רוצה ללכת?
אדם: כן.
בן: מה עם אחותך? היא לא תדאג לך כשהיא תראה שאתה לא בבית בלי
להודיע ובלי פתק?
אדם: לא, אמרתי לה בבוקר כשהיא הלכה לבית הספר שאני נוסע היום
לתחנה המרכזית לחפש עבודה
חדשה.
בן: טוב, אז.... אפשר ללכת?
אדם: כן....
אדם לוקח את המזוודה בן לפניו. בן כבר בחצי הדלת בחוץ
ואדם אחריו עם המזוודה ביד ואז הוא נזכר שהוא שכח
להשאיר להורים קלטת.
אדם: רגע!
בן: מה קרה?
אדם: כמעט שכחתי את הקלטת שלי להורים.
בן: קלטת? של מה? לא אמרתה שתשאיר מכתב?
אדם: החלטתי בסוף להסריט את עצמי על קלטת וידיאו ולהסביר להם
שם את הכול. שניה אני הולך
לשים להם את זה על המיטה.
אדם הולך לחדר שלהם אחרי כמה שניות חוזר. עכשיו הוא מוכן לצאת
לדרכו הם הולכים לכוון הדלת בן יוצא אדם יוצא מחזיק בדלת דמעות
זולגות מעיניו, וקצת בוכה בכי שקט. הוא מסתכל על הבית בפעם
האחרונה נפרד ממנו במבט אחרון ויודע שהוא לא יראה אותו שוב
ושברגע שהוא יסגור את הדלת הוא יסיים פרק בחיים שלו ושאין דרך
חזרה. הוא עוצר את הבכי מוחה את הדמעות מכבה את האור בבית
וסוגר את הדלת ויוצא.
תמונה 13
הבית רק נשמע רעש מפתחות בדלת הדלת נפתחת וזו חנה שחזרה
היא עייפה הולכת למטבח שותה משהו ואז ניכנס יצחק.
חנה: שלום.
יצחק: מה שלומך?
חנה: אני בסדר, אבל אני תשושה מהנסיעה עד אשדוד באוטובוסים,
אני מאוד עייפה.
יצחק: אז לכי לישון אם את עייפה.
חנה: אתה לא רעב?
יצחק: זה בסדר אני כבר אחמם לי משהו לאכול.
חנה: טוב, אז אני הולכת לישון, שיהיה לך בתאבון.
יצחק: תודה, לילה טוב.
חנה: לילה טוב.
חנה הולכת לחדרה יצחק בינתיים מוציא אוכל מהמקרר
ומחמם לו ואז חוזרת חנה כשהקלטת שאדם השאיר בידה.
יצחק: קרה משהו?
חנה: אני לא יודעת, באתי למיטה ומצאתי על המיטה את הקלטת הזו,
היא מאדם.
יצחק: זה בשבילנו?
חנה: כן.
יצחק: אז תכנסי לוידיאו ונראה.
הם הולכים לסלון חנה פותחת את הטלוויזיה היא על החדשות, היא
מכניסה את הקלטת לוידיאו ומפעילה, על המסך ניראה אדם עומד
במרכז לבד ומדבר אל המצלמה
אדם: הי, אני מניח שאם אתם רואים אותי כרגע אז אתם בודאי מצאתם
כבר את הקלטת הזו על המיטה שלכם. אתם ודאי תוהים מה הקלטת הזו
ומה יש בה. אז לפני שאני יתחיל להסביר לכם הכול אני חושב שכדאי
שתשבו. אני לא ממש יודע איך להגיד לכם את זה או איך להתחיל
לספר לכם כי זה לא קל לי. אימא אבא, אני... יש משהו שאני רוצה
לספר לכם המון זמן אבל לא יודע איך... זה קשור אלי ואל מי
שאני... בוא נתחיל מיזה ש... אני לא מאמין בה'. אני יודע שאתם
מופתעים אבל זה לא הדבר העיקרי. הדבר העיקרי שרציתי לספר לכם
הוא שאני... הומו. אני בטוח שאתם יושבים עכשיו על הספה ולא
מעכלים את מה שאמרתי ולא בטוחים ששמעתם נכון, אבל שמעתם נכון,
אני הומו. אני לא אתחיל לספר לכם איך גיליתי את זה ולמה אני
כזה אני יכול רק להגיד לכם שאני לא בחרתי בזה אלא פשוט נולדתי
כך. אני מניח שעכשיו מתחילים להתחבר ולהתקשר לכם דברים בראש
בקשר אלי ואתם מצליחים להשלים חלקים חסרים שקשורים אלי. אם
תכנסו לחדר שלי תראו שהרבה מהדברים שלי אינם, וזה בגלל שכמו
החפצים שלי גם אני כבר לא כאן. מכיוון שאני כבר יודע מה יהיו
התגובות שלכם ומה יש לכם להגיד ושבסופו של דבר במוקדם או
במאוחר אני אצטרך לעזוב את הבית אז כבר עזבתי. לאן עזבתי זה לא
העיקר, הנקודה שאני עזבתי כי אני יודע כיצד תתייחסו אלי וזה
יהיה יחס מגעיל ומשפיל ובסופו של דבר אתם תעיפו אותי מהבית
ותתייחסו אלי כאל מת. הדבר שהכי הקשה עלי את היציאה מהארון הוא
זה שאני כמעט בטוח שלך אימא היו חשדות וגם אולי לך אבא, אבל
במקום לבוא ולשאול אותי, ניסיתם לגלות ולחקור מאחורי גבי וזה
הקשה עלי, אם כל הזמן חשדתם אז למה לא באתם ודיברתם איתי? למה
גרמתם לזה שזה יהיה לי כל כך קשה? בכל מקרה אני לא שומר טינה
או משהו, יש לי עוד המון לספר לכם וכל כך המון לומר אבל אין לי
מספיק זמן כי אני עוד צריך לסיים לארוז, לכן השארתי לכם מספר
טלפון במעטפה שהקלטת הייתה בה אז אתם יכולים להתקשר למספר הזה
ושם תשיגו אותי. ותגידו לחווה שתמיד אוהב אותה ואזכור אותה.
אז... אני מניח שזהו זה, עכשיו הכדור בידיים שלכם.
ביי........
ההורים המומים ובשוק העיניים שלהם אדומות ודומעות, הקלטת נגמרת
הוידיאו נכבה והטלוויזיה נשארת על מהדורת החדשות שמשודרת, ואז
ניכנס חווה. במהדורת החדשות משודר על פיגוע ענק שהיה בתחנה
המרכזית . ההורים יושבים על הספה המומים עם דמעות בעיניים חווה
בא אליהם מסתכלת עליהם ולא מבינה למה הם בוכים ואז מהדורת
החדשות:
החדשות: בפיגוע טרור ענק שארגן החיזבללה בתחנה המרכזית נהרגו
למעלה מ58 איש, הפיגוע היה פיגוע התאבדות ענק וקטלני עם שני
מחבלים בו זמנית, עקב עוצמת הפיגוע לא ניתן לזהות חלק מהגופות,
יש פצועים רבים המקום כולו הרוס ומלא רסיסים ומסמרים שעפו
למרחק של עשרות מטרים...
קול הטלוויזיה ניחלש והיא ממשיכה להיות ברקע אבל
לא תופסת פוקוס
חווה: אימא... איפה אדם? (הפנים שלה נעשות עצובות ובעיניים
שלה יש ניצוץ של דמעות שעוד רגע פורצות החוצה כי היא מבינה
שאולי אחיה נהרג בפיגוע) הוא עוד לא חזר? הוא הלך לתחנה...
חנה: חווה... אדם.... אדם...
יצחק: אדם נהרג בפיגוע שהיה היום בתחנה המרכזית...
יצחק מוציא את הקלטת מהוידיאו, תולש ממנה את הסליל
הפנימי, מחזיק אותה ביד מסתכל עליה כמה שניות ואז הוא
זורק אותה לפח בצורה כזו שכאילו הוא איבד איזשהו חלק
ממנו, כאילו שברגע שהוא זרק אותה משהו בתוכו מת.
יצחק: הוא כבר לא יחזור אלינו מתוקה...
יצחק שומר את הבכי בפנים ורואים זאת על פניו, חנה ניראת הרוסה
הפנים שלה לבנות וחיוורות היא עם דמעות בעיניים המומה לגמרי
ולא מעכלת את זה, חווה מתחילה לבכות. ככה הם על הבמה לכמה
שניות ואז האור על הבמה נכבה, חושך.
|
