שרון ריניס / פרח |
ואני מכירה את הפרחים.
ובשדות של שושנים דוקרניות
אין לי גבולות, אין לי אלוהים.
כל דמעה הנופלת על עלעליך, פרח
מרטיבה אותי עד שד עצמותיי.
לא התכוונתי מעולם לקטוף
את שלא יכולתי לנצור בשפתיי.
את הזיעה הנוטפת מחום איבריך
והחומקת בתשוקה אל בין רגליי,
את זעקת הכאב שנהייתה לשריטות תאווה,
לא אמחה לעולם משיריי.
ועם זאת, בין יערות אני נודדת,
מחרימה את גופי אל העצים,
אתה מכיר אותי היטב.
כן, אתה אוהב אותי, פרח,
ואני אוהבת את הפרחים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|