הוא לא מוריד ממני את העיניים .יושבים בחדר האוכל, שולחנות
עגולים .
הוא יושב לו לבד כמה שולחנות ממני . מגולח גבוה, קצת שמנמן .
העיניים  לא יורדות ממני .מדגדגות . נכנסות לקפלים של החולצה.
מקרינות קרינה רדיואקטיבית חמימה
מקרינות מה שהלב מרגיש ורוצה- כך אמרה לי אמא פעם .
אני יושבת, נהנית מהחום המלטף של עיניו , מעקצוצי הדגדוג החמים
הממוקד ..
הוא לא שם לב שאני שמב לב..אז מפקירה את כולי לעיניו הדולקות
ולוקחת תות שדה בשרני ונועצת בשיניי  . בטוחה שקלטתי מצמוץ
משתאה וגם שפה רפה נפשקת  ...
משרבבת לשוני ללקק את המיץ שנוזל על הסנטר והוא כמהופנט-לשונו
בשרנית צונחת בין שיניו .
אלופת הפיתויים אני ... מהרהרת  לעצמי .. איך זה יתפתח הפעם .
אין משיחים בשעת הסעודה-  כך אמרה לי אמא פעם .
והוא בלי לדבר כבר לוחש לי בעיניו את מילות הקסם שגורמות לי
לחייך וקצת להסמיק ואני מובילה את מבטו למחוזותי האסורים
ונותנת לו לנעוץ את זממו כמה שירצה .
מתאפקת שלא ללכוד את עיניו בעיניי כדי שלא יפסיק. כדי שלא
יבהל. כדי לעבוד על האיזון החוזר .
כדי לדמיין את שנינו ביחד -אחר כך - עם סלסלת פירות ענקית. כדי
שהקסם לא יפסק ואז גם אשמע את אצבעותיו לוחשות לי אהבה.
אבל..
הוא קם עם המגש למכונת השטיפה ומותיר אותי רטובה .