|
הוא לא מוריד ממני את העיניים .יושבים בחדר האוכל, שולחנות
עגולים .
הוא יושב לו לבד כמה שולחנות ממני . מגולח גבוה, קצת שמנמן .
העיניים לא יורדות ממני .מדגדגות . נכנסות לקפלים של החולצה.
מקרינות קרינה רדיואקטיבית חמימה
מקרינות מה שהלב מרגיש ורוצה- כך אמרה לי אמא פעם .
אני יושבת, נהנית מהחום המלטף של עיניו , מעקצוצי הדגדוג החמים
הממוקד ..
הוא לא שם לב שאני שמב לב..אז מפקירה את כולי לעיניו הדולקות
ולוקחת תות שדה בשרני ונועצת בשיניי . בטוחה שקלטתי מצמוץ
משתאה וגם שפה רפה נפשקת ...
משרבבת לשוני ללקק את המיץ שנוזל על הסנטר והוא כמהופנט-לשונו
בשרנית צונחת בין שיניו .
אלופת הפיתויים אני ... מהרהרת לעצמי .. איך זה יתפתח הפעם .
אין משיחים בשעת הסעודה- כך אמרה לי אמא פעם .
והוא בלי לדבר כבר לוחש לי בעיניו את מילות הקסם שגורמות לי
לחייך וקצת להסמיק ואני מובילה את מבטו למחוזותי האסורים
ונותנת לו לנעוץ את זממו כמה שירצה .
מתאפקת שלא ללכוד את עיניו בעיניי כדי שלא יפסיק. כדי שלא
יבהל. כדי לעבוד על האיזון החוזר .
כדי לדמיין את שנינו ביחד -אחר כך - עם סלסלת פירות ענקית. כדי
שהקסם לא יפסק ואז גם אשמע את אצבעותיו לוחשות לי אהבה.
אבל..
הוא קם עם המגש למכונת השטיפה ומותיר אותי רטובה . |
|
התבוננתי בה
שעות עד שהבחנתי
בה
תיארתי לעצמי
שכל מה שאומר
ישמע מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי,
אזרתי אומץ
וניגשתי אליה.
שאלתיה: "מה
ה..."
"מצב?" היא
מיהרה לענות
"האמת היא
שהתבוננתי בך
שעות עד
שראיתיך,
אני מתארת לעצמי
שזה נשמע
מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי..."
היא סיימה.
"עזבי" ,אמרתי
לה, "אנחנו לא
מתאימים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.