"אופי החיים להסתובב הוא"
מולי עמד גבר, גבוה ושרירי חזות קשוחה, אחד שלא היה נחמד להתקל
בו במצב לא נעים. הרוח הפכה קרירה וסידרתי את הצעיף שיפסיק
להתריד את חום גופי. הוא החזיק דף אחד שתלש ממחברת ספירלה, אחז
בו באגרופו, יישר את היד מול פני ופתח את אצבעותיו.
הדף נפל. . . התעופף ברוח...הקרירה, הגשם כאן יתחיל בקרוב.
על הדף היה כתוב העתיד, דף מחברת ספירלה עם שורות, כתוב בדיו
כחול, כתב יד לא ברור. הנחתי לו לעוף ברוח, כמו עלה כתום של
סתיו.
עמדתי מרחוק בהיותו עף, מביט בי הזר. ניצב כזקיף השומר על
משמרו, מביט בגורל נושא את עצמו למקום אחר," אני הפסקתי להיות
נביא" - אמר, "הנחתי לעולם לדאוג לעצמו, באשר לגורלו. אופי
החיים להסתובב, לנשום, לזרום, לצמוח . מטוב שכך מבלי לדעת את
אשר יבוא. אם פרי היה יודע שהוא למאכל, האם היה הופך מפרח ?"
כמו העץ שמתחתיו עמדנו, ועלי הצפצפה נאספים במערומות על הקרקע.
רוחות הגשם שרקו מכיוון הצפון ולאדמה היה ריח של צמא.
"העתיד נשכח, גם אם כתבתי עוד, כמו אותם עלי הצפצפה נערמים
בתוכי. ביום מותי...אלך, אשוב ביום תחייתי" - הזר מלמל.
כאשר גיליתי את האיש שעומד מימול, הבנתי שאני עומד בפני עצמי
רק חזק יותר, גבוה יותר...אז למה אני צריך לעמוד בפני עצמי...
כדי לראות את כל זה ?
הדף נעלם-הגשם התחיל
מתחת לעץ עמד בן אדם אחד.
האדמה - לבוץ הפכה
ריח הגשם - נישא באוויר
סתיו הפך לחורף, חורף הפך גם הוא לאביב, אביב בשל להיות קיץ
שהפך עורו לסתיו...לחורף...אביב...
"אופי החיים להסתובב הוא" |