אני אוהב את מיכלי שלי והיא - אוהבת אותי.
אני יודע שהיא תמיד תהיה מיכלי שלי והיא מצידה - לא איכפת לה
שאני מביא גם חברים.
היא עוקבת אחרי לכל מקום, אפילו לעבודה היא לא נותנת לי ללכת
לבד, אבל לי זה לא מפריע. כשאני עם מיכלי תמיד יש לי חיוך על
הפנים, לא משנה אם יירד גשם, או יהיה פיגוע, או אפילו תתחיל
מלחמה.

מיכלי שומרת עלי בטוח.

כשאני ומיכלי יושבים בגינה, בהפסקת סיגריה, היא מספרת לי
סיפורי אגדה, על נסיך, שמוצא נסיכה והם מתחתנים, ויש להם חתול
שמוצא חתולה, אבל הם רק מזדיינים כמו חתולים חרמנים כל היום.

או משהו כזה.

המשפחה שלי בהתחלה לא אהבה אותה, אבל אחרי שבילינו ערב ביחד,
הם מסכימים - היא בדיוק מה שאני צריך עכשיו.

מצד שני, זה קצת מלחיץ להסתובב איתה, מכל פינה אני רואה את
הניידת מגיעה.
ככה זה כשאתה מאושר, לסביבה תמיד יהיה מה להגיד בנושא, ומה
שבטוח, זה לא משהו חיובי.

אולי תשתקו כבר?