בובה על חוט הסתכלה על השמיים, כבר שנים שהיא עושה את זה,
אפילו די נמשכת לבחורים שעושים את זה גם, לאחרונה יצרה החלה
להרגיש שהיא יוצרת קשר כלשהו עם הכוכבים... הם דיברו אליה.
האור של אחד הכוכבים התחזק לפתע מראה לה את הכיוון הנכון ללכת,
היא חייכה אליו והמשיכה בדרכה.
היא לא אהבה את הסטיגמה שלה "בובה על חוט", בובה מילא (אנשים
כבר אמרו זאת עליה), אך מדוע זה יש להסיק שהיא תלויה בחוטים,
שמישהו מחליט עבורה מה לעשות.
לדעתה הייתה חופשייה!
ללא ספק, בובה או בובית כפי שחבריה נהגו לקרוא לה, הייתה
שחקנית מטבעה.
בצורה הדרמית הקבועה שלה, ראו בייעוד את "הדיבוק", משחק דרמתי
ביותר... כאן בובית הייתה טבעית.

בובית המשיכה ללכת, בדרך להופעת הבכורה שלה באולם האירועים
הישן והמרכזי בעירה, מתוך תקווה שאולי היום "יגלו" אותה, הרי
בוב'לה שלנו צריכה להיות כוכבת על ולא פחות.
בקיץ אביבי זה, היא ידעה שנפלאות יתרחשו.
כבר הכינה עצמה נפשית להופעה, בעוד כשעה היא תהיה על הבמה,
מבצעת כהרגלה קטע דרמתי במיוחד.

רוח קלילה נכנסה דרך החלון הפתוח ופידרה את שערה, בעודה צועקת
בפראות.
במחצית ההצגה הייתה הפסקה, והקהל הנרגש יצא לקנות שתייה,
כשמאחוריי הקלעים היא חשה משהו מוזר, וניסתה לשאול את עצת
הכוכבים בעניין, מציצה דרך הוילון השקוף להפליא.

כשנגמרה ההפסקה, היה לכולם ברור שמשהו השתנה בשחקנית הראשית,
ולפתע משחק שלה נהיה הרבה יותר טוב.
בובה עצמה הרגישה הזאת.
בכל פעם היא הייתה משקיעה את מיטב יכולתה בהצגה, אך עכשיו
הרגישה שזה אפילו קצת יותר, אך כיצד?
כל הסצינה הייתה לה מאוד ברורה בראש, ברגע מסויים הייתה עליה
לקום וללכת לצידה השני של הבמה.
כאן, חשבה, המקום הטוב יותר לקטע הזה, אך כשניסתה ללכת לשם
משהו עצר בה.
היא ניסתה לדחוף בעצמה יותר, אך ההתנגדות הייתה ברורה וחזקה
ממנה.
חשה חסרת אונים ומנוצחת... ובעיקר עצובה, כשהכפיים הסוערות
ביותר שהמחזה הזה ידע, שטפו את האולם.
אך ידעה שזו לא הייתה היא.

בעצב ודיכדוך, החלה לחזור לביתה.
הדמעות יצרו שבילים שחורים על לחייה עם שאריות האיפור המוגזם.
פתאם רגליה החלו לרוץ כמעצמם, והיא לא רצתה.
היה לה טוב בשביל הישן והכל כך מוכר, אך לא יכלה לעצור.
ניסתה להקשות את רגליה כדי שתעצור, לשלוח מסרים למח... אך דבר
לא עבד.
היא לא האמינה למראה עיניה וכך גם כל האנשים מסביב, אנשים שצפו
בהצגה ובאו לברך אותה על המשחק המוכשר ובינהם גם במאי מפורסם,
זו ההזמנות שחיכתה לה כל חייה.
רצתה לעצור לדבר איתו... ידעה שזאת הדרך לתהילה, אך רגלייה
הארורות לא עצרו!
לפתע בהפתעה מוחלטת, רגלה הימנית הסתובבה לאחור והיא נפלה.
פירסום ותהילת עולם כבר לא יהיו לה, אולי בית חולים לחולי נפש,
יללה.

"אוף!" נקרע לי החוט...