שמך נודד בין מדבריות מחשבותיי, לשוני ושפתיי.
שאון הרוח מבעד חלוני היה לי לקצב נשימותייך.
רעד גופי ממושמע למגעך, הצרוב בעורי.
על ניירות סביבי מחשבות עקרות לא נותנות לי מנוח,
האם אמת אתה,
שנתשטשה ועתה הופכת זיכרון?
או זיכרון מוחשי,
שבא יומו, קרם עור וגידים והפך לאמת מאולתרת?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|