הם מאמינים, שאני הוא זה- הנושק לציפורים בשעת מעופן
והן נופלות ומתות.
הם מאמינים, שאני הוא זה- הלוחש מארות מוות לילדים
והן מתגשמות.
ואני הוא זה, ששרף אלוהים נוגע בשפתיו קלות,
והוא אינו מת.
ואני הוא זה, שאנשים מוטלים לידו שותתי דם
והוא רק מתוך עייפות התמוטט.
והנה אני, רואה אותה ממרחק.
זוהי הסכין הגדולה, הגואלת
העם יושב לו בנחת למולי
והנה צעקה גדולה זועקת.
וראשי מונח על הקרש היבש, הדוקר
והלהב כמעט וגאל אותי מיסוריי.
לי אין להציל היתר
שלא לדבר על ייסוריי.
והנסתר מעיניהם,
שאין הם יודעים
והנסתר מעיניהם
שאף לשמוע אינם טורחים
הוא שאין לי את כל אלו-
ואין זה אני.