|
היינו שכובים
כמו ילדים בחלקת הדשא
עצומי עיניים
מתאווים לקלוט בכל תא מתאי העור הסולריים שלנו
קרני שמש שתעתה בעבי חורף.
החום התיך את גרגרי הסוכר של ציפייתנו -
אלו שנשרו מכיסי
בכל פעם שנגעתי בך באקראי המתוכנן בקפידה,
אלו שהנביטו המרצפות
כמעגל מזדהר אור סביב רגליך
בכל פעם שהשתהית לידי מבלי משים.
הקרמל שלנו
מתוק-מריר
זהוב ויפהפה
נמתח לחוטי זהב כשהסתובבת ומשכת השמיכה לעולמך.
אתמולינו ומחרינו הקפואים
חדרו אל הלא-כלום שנפער בינינו
מצננים את המתיקות
למדקרות קרושות, מרהיבות -
אנדרטת מסמרים
לשלשומנו.
(16.01.2003)
|
|
|
אני פשוט לא
מבינה את האנשימ
האלה שממלאימ את
הבמה בסלוגנימ.
-לא דיסלקטית,
מחרימה אותיות
סופיות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.