אם הלילה נצליח, אהיה שלך. אין לך מושג כמה שאני רוצה שנצליח,
כמה שאני רוצה באמת להיות שלך, ולא רק במילים.

אם הלילה נצליח, זו תהיה ההתחלה של משהו חזק ומדהים וקסום.
אם הלילה נצליח...

אבל למה שהלילה יהיה שונה מכל אותם הלילות שקדמו לו? לילה אחרי
לילה אחרי לילה אנחנו מנסים. אתה לא אומר מילה, עושה כל מה
שאני מבקשת. לא מתלונן. אבל אני רואה מה שאתה מנסה להסתיר. אני
מרגישה, כבר זמן רב, איך אתה מאבד סבלנות וגרוע מזה, מאבד
רצון. אם פעם מגע ידך על עורי היה רך ואוהב, עד כמה שהצלחתי
לחוש בזה באותם רגעים איומים, כעת תנועותיך מכניות. אתה עושה
הכל מתוך הרגל. כבר לא נשאר רגש מאחורי זה, וזה מה שמפחיד אותי
במיוחד. אם נעשה את זה ללא רגש, זה יהיה בדיוק כמו מה שאני
מנסה לשכוח.

אם הלילה נצליח, נעבור לשלב הבא. אני יכולה לדמיין את החיוך
שלך מופתע, מאושר, מתעורר מהתרדמה שנפלה עליך לאחרונה בכל מה
שקשור אליך ואלי. אם לא נצליח, זה יהיה הסוף. אתה תנער את ראשך
בתנועה המיוחדת שלך, כמו סוס. תנסה לשכנע אותי לשנות את דעתי.
תשבע שאתה אוהב אותי, ושאתה יכול גם בלי זה ושיש לך סבלנות,
אתה מאמין בי ובנו ושבאיזשהו שלב זה ישתנה. באיזשהו שלב האהבה
תנצח.

לפעמים אני חושבת שאתה ממש תמים. יותר מהכל הייתי רוצה שהאהבה
שלנו תוכל לנצח, אבל יש דברים חזקים עוד יותר; רגשות וחוויות
שצובעים את הכל בצבעים אחרים, שמתחתם אי אפשר לראות כלום. יש
דברים קדומים, שלא משאירים מקום להתפתחויות מאוחרות. ואם אתה
חושב שאתה מתוסכל, תאר לעצמך איך אני מרגישה.

בסופו של דבר, עד כמה שתשנא להרגיש זאת, תתפשט בך תחושת הקלה.
אתה עדיין תהיה עדין ומתוק, אבל כבר לא כל-כך כן. בהתחלה
תסתובב עם פנים עצובות ותגיד לכולם שניסית. (אך כמובן לא תוכל
להסביר מה. הסוד הזה שלי נהפך לסוד שלנו, ואתה נהיית שותפי
לעול הנורא, ולעולם לא תוכל לחלוק אותו עם מישהו אחר מבלי
לבגוד בי לגמרי.) תגיד שאני זו שזרקתי אותך, ושאתה לא מבין
למה. אבל אתה תבין, גם אם לא לחלוטין. ואחרי לא הרבה זמן תפגוש
מישהי חדשה ומרגשת ובלי להרגיש אפילו, תתאהב בה. בהתחלה תרגיש
שאתה בוגד בי, אבל עם כל הרגשות החזקים של תחילת אהבה חדשה,
הרגש הזה יקבר מתחת לערמה ומהר מאד ימות. ואתה הדברים לא יהיו
מסובכים כמו איתי, ובסתר לבך תשאל את עצמך מדוע התעקשת כל כך
איתי, כשהעולם סביבך מלא באהבות הרבה פחות קשות, הרבה פחות
מסובכות.

ויום אחד תיתקל בי ברחוב, ופתאום תחושת האשמה תחזור לחיים. אתה
תשאל אותי איך אני ומה שלומי ואם יש מישהו מיוחד בחיי, מקווה
בכל לבך שאומר כן ואשחרר אותך מהאשמה. אני פשוט אשפיל את עיניי
ולא אענה. אתה לא תעיז לספר לי על החברה החדשה שלך וכמה אתה
מאושר. תשנה מהר את הנושא ותספר לי על הלימודים והעבודה
והחתולה שלך ואחותך הקטנה, אבל שנינו נדע מה עובר לך בראש.
תמיד ידענו לקרוא זה את מחשבותיו של זה.

ואחרי שתיקה ארוכה וחיוכים נבוכים תביט בשעון ותגיד לי שאתה
מוכרח לרוץ, אבל שתתקשר בערב. אבל אתה לא תתקשר בערב, או למחרת
או בכלל. ואני לא ממש אצפה לטלפון ממך, לא באמת. אבל באותו
לילה, לפני שאנסה כמו בכל לילה להשתיק את הקולות והתמונות
וליפול לזרועות השכחה לכמה שעות, אני אפתח את אלבום התמונות
ואסתכל בתמונות שלי ושלך, ובחיוך העצוב של שנינו בחתונה של אחי
הגדול.

ואני ארד למטה למטבח ואכין לעצמי כוס שוקו, ואדמיין לעצמי
אותך, יושב על השרפרף במטבח ועושה לי פרצופים בזמן שאני שותה.
אף אחד אף פעם לא הצחיק אותי כמוך. אם היו רגעים שבהם כמעט לא
הרגשתי את הכאב, הם היו אתך. אם אי פעם הרגשתי שאולי איכשהו,
באורח פלא, אפשר לאהוב אותי, זה בגללך. אבל דווקא בגלל זה,
בגלל שאתה אוהב אותי ועוד יותר מזה, בגלל שאני אוהבת אותך, אני
מוכרחה לעזוב אותך. אני מוכרחה לשחרר אותך.

אם הלילה נצליח, זה יהיה נס. נסים לא קורים כמעט אף פעם, ובטח
לא לי.

אם הלילה נצליח, אולי עוד יהיה לנו שמץ של סיכוי.

אם הלילה נצליח...