|
אני פה עם כולם
מדברים אלי ואני גם
אבל אני לא יודעת אם אני פה
אולי אני כבר שם
אני כל כך קרובה
נראת כאילו אני מקשיבה
אבל אני רק נעלמת
אני כבר רחוקה
אני רואה הכל בשחור
כבר שכחתי איך נראה האור
אני לא מפסיקה לשמוע רעש
ונמאס לי כבר מהכל
הם לא רואים שאני בוכה
הם עדיין חושבים שאני שמחה
אולי הם היו רוצים לעזור
אבל אני כבר לא בטוחה
ועכשיו כשאני יושבת בצד
מחכה שיושיטו לי יד
רוצה לברוח מהחושך
פתאום מגלה שאני לבד |
|
|
רגע,
ערס-פואטיקה זו
שירה של ערסים?
שמואל
איציקוביץ'. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.