רצתי ורצתי. שמעתי בראש את המוזיקה ההיא שבגללה הכל התחיל...
בכיתי. התיק שהיה לי ביד נפל אז עצרתי ולקחתי אותו.
רצתי למרות שידעתי שאין לי ממה... זה לא שמישהו ירוץ אחרי
ויתחנן שאני לא אברח... אולי יניב אבל... הוא כבר ברח מזמן...
באמת מזמן... אז בכיתי... רצתי ובכיתי.
כשיצאתי מהשכונה התחלתי ללכת. העקב נשבר לי ולכן נאלצתי לשבור
את העקב של הרגל השנייה. הגעתי לכביש הראשי וכמה מכוניות עצרו.
כולם חשבו שאני זונה.. אני בעצמי חשבתי ככה...
צעקתי על הנהגים: לכו תזדיינו! לא איתי! אני לא זונה אתם
שומעים?
כמה צחקו... ואז בא אחד ושאל אם אני צריכה עזרה. הוא נראה נחמד
ולא מזיק אז ביקשתי שיסיע אותי לתל אביב... הוא שאל לאן ולא
ידעתי מה להגיד כי אני לא יודעת איפה יניב גר בדיוק...
אמרתי לו שאני לא יודעת והוא אמר שהוא יכול להביא אותי עד
לרחוב אלנבי שם... ואז זה הכה בי! כמובן! שם יניב גר...
נזכרתי שהיינו מדברים על לגור ביחד בתל אביב... להיות ביחד אבל
לא ביחד... אוי אני מתגעגעת.
הנהג שאל אותי: -וואלה? אלנבי? מה את מחפשת שם? אני גר שם!
אמרתי לו: -ידיד רחוק שלי...
-איזה אלנבי?
-לא יודעת.. אני לא יודעת איפה הוא גר...
-אם זה אלנבי, אז אני יודע... איך קוראים לו?
-אממ... יניב...
-מה?
הוא שאל 'מה' כאילו פניתי אליו... ואז הבנתי... זה יניב...
וואו... לא ידעתי שבשנתיים משתנים כ"כ הרבה... חייכתי וחיבקתי
אותו.
הוא סטה מהכביש לצדדים ועצר.
-את משוגעת?
-יניב!
-מה??
-זו אני! שחר! אתה לא זוכר??
-שחר?
הוא חייך... אבל בעצב... לא בשמחה...
-מה קרה?
-אני מצטער... אני לא יכול... אני לא יכול...
-לא יכול מה?
-להיות בקשר איתך! כלשהו!
-למה?
-כי... את מסוכנת בשבילי.. ז"א... את לא מסוכנת אבל את מסכנת
אותי... מבינה?
-לא!
-אוף... במשך שנתיים אני עוד אוהב אותך! זה מסוכן! דווקא עכשיו
אני מתחיל לשכוח אותך... לא רוצה... לא רוצה שחר!
-טוב... תירגע...
יצאתי מהמכונית... כ"כ התאכזבתי... אחרי שהוא נסע, התחלתי ללכת
חזרה לכיוון שממנו באתי... בכיתי... ורצתי שוב... ואותה מוזיקה
שוב פעם עלתה לי בראש. למה היינו כ"כ קרובים!?!?!?
לא הספקתי להגיד לו שאני מתגעגעת אליו ושהוא נהיה יפה כ"כ עד
שקשה לנשום... למרות שהוא היה מדהים גם אז... לפני שנתיים.
ואז שמעתי מכונית שנוסעת מאחורי לאט...
רציתי להסתובב אבל... פחדתי... פחדתי להתאכזב... עכשיו הוא
חושב שאני מסוכנת...

אני עדיין חושבת שהוא מסוכן...