כדור עם חור במים עמוקים.
לא שוקע, לא צף,
עומד.

ילד מזדקן עם חור בשלולית של החיים.
לא קדימה, לא אחורה.
אפילו על אלוהים כבר לא כועס,
גם לא על עצמו,
גם לא על מישהי אחרת.

פעם הוא למד שהאי סדר ביקום גדל,
שהאנטרופיה גדלה ומשתוללת,
ורק ביקום הפרטי שלו,
הכוכבים עומדים מלכת.

רוח הנעורים מתה,
ובמקומה נשאר רק בקבוק זכוכית דק,
מרוקן מחלקיקים, חונק.
יש לפעמים צחוק, לפעמים דמעות,
אבל בחלל אי אפשר לשמוע אותך צועק.

שעמום. שעמום. שעמום.
גם כשיש מה לעשות,
גם כשהמחשבה טרודה.
לצורת החיים הזאת כבר אין זכות קיום,
אין מטרה.

ואומרים שאי אפשר להיות "אנחנו" לפני "אני".
אבל את "האני" כבר הייתי,
ולא אהבתי את מה שראיתי.