הלכתי למקום ששירים נחנקים בו
והקול צרוד מכדי לשיר
שקיעות כתומות זהרו בשמיים
וליבי ועפרוני סרבו לשמוח בהן
וכשגשם בכה ושטף את פניי
מי שהייתי צרחה בתוכי
על ששכחתי שמחה משדה שיבולים
וציפורים אך הזכירו לי בוקר שבא
עצי השקמים הביטו בי בעצבות
כשחלפתי על פניהם מבלי ללטפם בידיי, במקצב
וכשעליתי על משכבי ודמעותיי זלגו אל תוך הכסתות
חלומותיי היו ריקים מבנות ים יפהפיות
ומנסיכות שבויות שהוצאו מכלאן
ומי שהייתי לחשה באוזני
מילותיו של שיר שכתבתי מזמן