הוא אוהב אותי
רק בלילות.
כשכוכב ראשון מזהיב בשמיים
הוא מפנה אליי את פניו
וכוכבי עיניו נוצצים אליי באור מסנוור.
"כמה הלילה יפה..." אני מתמוגגת
והוא
לוחץ באצבעותיו את ידיי
ומהנהן בהסכמה.
כשצינת הלילה מרעידה את שיניי והן נוקשות זו בזו,
הוא כורך זרועותיו סביבי
ונושק לי על קצה אפי.
אני הולכת יחפה על האספלט השחור,
והוא חולץ את נעליו
ומושיט לי יד.
כששיערי השחור מלטף את פניו
בסובבי את ראשי,
הוא אוחז בקווצותיו ומקרבו עוד יותר
אל שפתיו.
אנחנו הולכים.
השמיים מסמיקים,
פס זהב יפהפה ונורא
הופך אט אט לכדור מקסים של טבע איום.
השמש עלתה.
ואז
ידו
מחליקה
מידי
ואנו נפרדים לשלום
עד מחר.