בעצם, מאז ומעולם לא חיבבתי אותו במיוחד. לא רציתי לומר לו
זאת, היות שזה נחשב מעשה בלתי מנומס ופגום מבחינה חברתית. גם
לא רציתי לספר על-כך לאנשים אחרים, היות שאז אראה צבוע
בהתנהגותי אליו, ויותר מכך, אראה מסכן. וכך קרה שנהיינו חברים
טובים. אני לא ממש יודע איך. אני לא נוטה לברור את החברים שלי.
אין כאן עניין של טוב-טעם, כי אם של חוסר ברירה. מכל מקום, אין
זהו רצוני לפגום במצב רוחכם בספרי לכם זאת, ואני מבקש, אל נא
תכנסו עקב דבריי אלו למצב רוח ירוד.
הייתה לו נטייה כזאת, תמיד לכבוש את לבבן של אותן הבנות שאני
אהבתי ממש. אפילו אם כלל לא הכיר אותן ביום שבו התאהבתי בהן,
לא עבר זמן רב עד שנתקל בהן כאילו במקרה, וחיזר אחריהן כאילו
מתוך משחק.
אני שנאתי את זה שבנות נמשכו אליו. יש דבר שכדאי שתדעו לגבי.
יותר ממה שאני לא סובל אנשים מסויימים, אני לא סובל זאת
כשאנשים שאני לא סובל נראים טוב. והוא נראה טוב, ממש טוב. וזה
גרם לי עוד פחות לסבול אותו. הוא גם היה יודע להיות מקסים
כשהיה רוצה, והיה בכך משהו כל-כך נוראי, היות שאני ידעתי עד
כמה דלות היו מעלותיו באמת.
במשך שנים זה היה נסבל, או לפחות, לא לחלוטין בלתי נסבל. אני
אינני אדם קשה בדרך-כלל. אני מספר לכם זאת כדי שתבינו.
היא הייתה יפהפייה. באמת יפהפייה. אחת כזאת, שלהביט בה זה
לאהוב אותה. ולסקור אותה במבט אורך מלמטה למעלה, די היה בכך
כדי לעורר בך את גלי החשק. וככה זה היה גם אצלי. אילו הייתם
רואים אותה הייתם מבינים.
הוא תמיד היה מספר לי בדיוק את אותם הדברים אשר לא רציתי
לשמוע. איך הוא התנשק עם אחת, ואיך הם שניהם הסכימו להישאר
בינתיים ידידים. בדרך-כלל למחרת הוא היה מנשק אותה שוב, רק
בשביל לספר לי על זה. ואני נאלץ הייתי לייעץ לו, כיצד לנהוג,
מה לעשות, האם להתקדם הלאה או לעצור. אלו היו אותן שיחות בהן
לא רציתי לשמוע, אך לא יכולתי שלא להקשיב.
אותה פגשתי בבר אחד. היא לא שתתה, רק ישבה, ואני נגשתי אליה.
מובן שהייתי כבר מאוהב בה. זה היה ארוע נדיר, המפגש איתה. מייד
הקלקנו, הבנו זה את זו, צחקנו ביחד. יצא לנו להסתובב ככה די
הרבה אחרי זה. לא אמרתי לה אף פעם שאני אוהב אותה. אולי היא
ידעה.
יש החלטות אידיוטיות בחיים. לפעמים אתה עושה דברים כל-כך
טפשיים, ואינך מסוגל אחר-כך לנמק לעצמך ולא בשמץ מדוע נהגת כך.
הוא הזמין פעם אחת את כל החברה למסיבה בחוף. מסיבה שלו. ואמר
לי שאני יכול להביא מישהי אם אני רוצה. ממזר.
בפעם הראשונה שצריך הייתי ללכת ולדבר עם מישהו בצד, כבר הבחנתי
מזווית העין כיצד הוא ניגש אליה. עד שחזרתי היא כבר צחקה. וזה
הכל. ככה חשבתי. לא זזתי ממנה שוב כל אותו לילה.
הם נפגשו אחר-כך פעם נוספת באיזה קרנבל.
אלי היא תמיד התייחסה במין כזאת, אדישות מסויימת...  
החיים שלי זה הדבר הכי לא הוגן בעולם. למה הוא יכול היה לעשות
את מה שאני כל-כך רציתי. הייתי נותן הכל כדי פעם אחת, רק פעם
אחת בכל החיים, להסיר את גלימתה, פעם אחת להביט בה, פעם אחת
להעביר את ידי קרוב אליה באמת, פעם אחת להרגיש אותה מבפנים.
אתם מבינים, זה הגיע לי, כמעט בזכות בעצם. וזאת הסיבה. זה מה
שנסיתי להסביר לכם. הוא זכה לעשות את מה שבעצם הגיע לי ! כל-כך
לא הוגן...
לפעמים הגורל פשוט זקוק לקצת עזרה. באותו לילה עזרתי לגורל.
הוא הזמין אותי להצטרף עם מישהי אליהם. לא במקרה. אבל אני
הגעתי לבד. חכינו לבת-זוג שלי, אבל היא לא הגיעה. לא במקרה.
אני נהגתי. הם מאד הופתעו כשנגמר הדלק. אותו כבלתי לעמוד החשמל
בחוץ, שיעמוד בגשם. שפעם אחת הוא יעמוד בגשם ! אותה לקחתי
פנימה לפונדק.
מקום מאד רומנטי. גם היא חשבה כך. דיברנו כמה שעות. אז ניגשתי
אליה. היא לא פחדה, היא ידעה. היא לא צעקה. היא בכלל לא אמרה
מילה. זה היה הרגע שלי לממש את הזכות שלי. ואני מימשתי אותה.
פעם אחת בחיים, גם לי מגיע. אני מקווה שאתם מבינים.
הם בעצמם הבינו. הם גם ידעו שאני צודק, שזה לא יהיה הוגן אחרת.
אז פעם אחת הוא נרטב קצת, אז מה ???
רק ככה זה צודק. זה הכל עניין של זכות...