|
לעתים לעת ערב
זלגה דמעתך על לחי
מתפלגת על סדקי ימייך
פלגים, פלגים
וכבר לא זכרה לך
חלקת לחיך
וביד מבוישת קינחת ואמרת:
כך אני מנעורי, מהירה לדמוע
ואני ראיתי את דמעתך מאז
שהחליקה זוהרת כפנינה לחיקך |
|
|
לא מוכן לבלוע,
אפילו לא להכניס
את זה לפה שלי!
תראה איזה צבע
יש לזה, לבן
כזה, גועל נפש.
וראית מאיזה
איבר זה יוצא?
מין משהו מידלדל
כזה שם למטה...
איכס.
וזה עוד נמרח על
כל הפנים, כל-כך
דוחה, החלב
הזה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.