קובה, קובה Mi Amor. בלילות כמו הלילה הזה, כשהשרב הכבד נשבר
ומסיר את חומו מעל לעיר, ורוחות נעימות מגרשות את החום מרחובות
העיר, כמו היה חתול רחוב, בלילות כאלו אני אוהב לרדת לחוף,
ולהסתובב יחף, להרגיש ברגלי את חום החול הלבן ולשבת מול הים עם
בקבוק רום ישן, ולהיזכר בימים עברו כשאני, צ'ה ופידל טיילנו
בדרום אמריקה. לא חשבנו אז על דבר מלבד הרגע, צ'ה היה בדיוק
לפני הלימודים, ולפידל היו פנים חלקות ויפות (בוקר אחד כשירדנו
מטרמפ בשוק סואן, גנבו לפידל את תיק כלי הרחצה שלו, הוא סינן
כמה קללות בשקט, כדי שהמקומיים לא ישמעו, ומאז הוא הפסיק
להתגלח). טעמו של הרום מחזיר אלי את כל אותם זיכרונות נפלאים.
אני לוקח עוד לגימה ישר מהבקבוק, כמו שהיינו שותים אז כשהיינו
מעבירים בינינו את הבקבוק,  ובעזרת הלשון ממולל את הרום בפה,
מעביר מצד לצד, ומעיר לחיים כמה שיותר בלוטות טעם כדי שתיזכרנה
אף הן, בטעמם של המצ'ו פיצ'ו, קוסטה דל סול ומדרה דה דיוס. איך
יצאנו לצוד אנקודנות פידל שקע באחת הביצות, כשהלך להשתין,
והיינו צריכים למשוך אותו החוצה. איך שתי קולומביאניות התחילו
איתנו במועדון לילה בבוגטה שאז היתה עיר שלווה ושקטה. אני נזכר
איך טיפסנו על הTorres del Piane- והתחיל לרדת מבול. הסתגרנו
באוהל במשך יומיים. אחרי היום הראשון פידל ואני כבר היינו
מוכנים לרדת מההר, אבל צ'ה לא הסכים לוותר, בבוקר היום השלישי,
כשהגשם פסק, אבל בחוץ היה אובך נוראי, וכל הציוד שלנו היה
רטוב, שכנענו אותו לוותר ולחזור למטה, גם אם לא ראינו את
הזריחה על ההר. יום אחד אני אחזור לשם, לכל אותם המקומות
הנפלאים, פידל כבר בטח יפרוש עד אז, ואני מקווה שהוא יצטרף
למסע. בדרך נירק על כל מיני "שמאלני דמה" so-called  מהפכנים,
שלובשים חולצה עם פורטרט של צ'ה ולא מבינים שתפר אותה ילד בן
10 בלי זכויות סוציאליות, כשכל הרווח עובר לאיזה קפיטליסט
מושחת (בשבילנו זה כמו צלם בהיכל). כשהלילה ירד נעצור בקפה קטן
ולח שצלילי מוזיקה קובנית מרחפים בין יושביו ומלטפים את
אוזניהם, נשתכר ביחד עם כמה מקומיים, ונרקוד עד שנתמוטט על
המרצפות הצבועות של בית הקפה. נשים קובניות עבות בשר יקחו
אותנו לחדרנו וישכיבו את שנינו לישון במיטה רחבה, עם מצעים
מצהיבים. לפנות בוקר כשהשמש תצבע את החדר בלבן, פידל יתעורר
ויתחיל לבכות. פתאום הוא יבין שאת הטיול לא נוכל לשחזר, שצ'ה
בחיים לא יראה את הזריחה על ה-Torres del Piane, שהקפיטליסטים
ניצחו בינתיים, ושגם הוא ימות יום אחד, אבל אח"כ הוא ישטוף
פנים, נרד לרחוב נתפוס עוד טרמפ ונמשיך לכיוון ה- Torres, עד
לניצחון ! Hasta La Victoria Siempre