טל אטלס-תדמור / מעלה אותך |
את כמוסות חייך
גיליתי
מסוגרות על בריח.
מצאתיך
מתוייקת,
מונצחת
לפרטי פרטייך.
בנסיוני לעכל,
להזדהות,
התבלבלתי.
ישן וחדש,
את ואני.
בחולשתי,
כשלתי למצוא אותך
בתוך שובל מפותל
של חיים
שציירת.
בכל יום
מוסיפה
עוד מילה מלוחה
לים המוות,
כשמעלה אותך על הנייר,
אמא.
לזכר אימי ז"ל
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|