יומן יקר!
המון זמן שלא דיברנו יחסית לתקופה המשמעותית שעברה עלי, אבל
הייתי צריכה לנקות את הראש כי כבר התחלתי להשתגע. אני ותומר
נפרדנו לפני שבוע וחצי. האמת שהלך טוב משציפיתי. אנחנו כרגע
ידידים ממש טובים. מתחילת השבוע אני מחליפה ארבע פעמים בדקה את
מי שאני רוצה. אני לא מצליחה להגיע להחלטה הגיונית, אבל גרוע
מזה אני לא יכולה להוציא את זה מהראש. 24 שעות ביממה זה דופק
לי שם. זה משגע אותי. זה מבלבל.  ביום רביעי נשברתי. לא הצלחתי
לקום לבי"ס נשארתי לישון עד אחת וחצי. האמת שאם הייתי יכולה,
הייתי מוכנה לבלות את המשך היום מתחת לשמיכה, רק כדי לא להיות
חייבת לחשוב. עשיתי לעצמי יום כיף. הלכתי לחדר כושר ואז עם שיר
לקניון. בזאת אני מודיעה שאני לא רוצה בנים כרגע. אני לא יכולה
להמשיך עם השיגעון הזה. אני חייבת לצאת מזה ולהמשיך בחיים.

יומן יקר!
אתמול עשינו מסיבת הפתעה למאור. אחרי ההפתעה הלכנו לשבת
במדשאות ליד הים. המסיבה הייתה אצל מאור ואני חייבת להגיד
שהרגשתי שם בנוח. אני לא יודעת איך, פשוט הרגשתי שזה טבעי
שעכשיו אנחנו ידידים הכי טובים. הייתי במצב-רוח משוגע לגמרי
אתמול בערב. קפצתי עם מאור מקיר בגובה של שני מטר. פחדתי נורא
לפני שקפצנו אבל הוא אמר שאני לא אהיה סתם. אז רציתי להיות
מגניבה בשביל מאור. כן בטח. ברור. זה כל מה שעמד לנגד עיני.
לא!!! עשיתי את זה כי הייתי במצב-רוח משוגע (כמו שכבר אמרתי)
וכי זה נראה לי מדהים ביותר. אחרי איזה חצי שעה שישבתי סתם על
הדשא והיה משעמם רונן לקח את התיק ואמר לי לבוא דקה למעלה.
התחלנו ללכת ושאלתי אותו למה הוא הולך עם התיק הוא אמר שאנחנו
עולים לעשן. חייכתי באושר. סוף סוף מישהו בחבורה הזאת שמבין
אותי. חזרתי לקחת את התיק מהדשא ועלינו. ישבתי עם רונן למעלה.
אח"כ ירדנו למטה היה די סתמי, לא יודעת. רונן השביע אותי לא
לספר לאף אחד שהוא מעשן. הוא אמר לי שהוא מעשן כבר מכיתה ט',
הוא טוען שהוא לא מעשן הרבה. אני אשמור את סודו. לא מזמן כבר
הבנתי כמה קשה זה שכל החברים שלך נגד משהו בסיסי כמו לעשן.
אצלנו זה ככה. הם לגמרי נגד. כשירדתי רצתי עם שיר מהירידות
שבדשא עד לחוף בתנופה מדהימה. הרגשתי כאילו אני רוצה לקפוץ
לשמים. זה היה כל-כך כיף. כשעליתי ישבתי לדבר עם רונן. הוא אחד
האנשים היותר מצחיקים שאני מכירה. למרות שהוא חסר בטחון לטעמי
הוא נראה מדהים. טוב אולי השיער שלו לא מושלם הוא צריך להיות
שחור ונראה לי שיותר קצר קצת. אבל חוץ מזה, רונן הוא הבנאדם
שהייתי מרכיבה אם הייתי צריכה למצוא את הגבר המושלם. ליד רונן
ישב מישהו שלא הכרתי. הוא מסתובב אתנו כבר כמה זמן, שמתי לב
אליו בשישי שעבר. הוא נראה לי חמוד, אבל לא מספיק חשוב כדי
לדבר אתו. היה בו משהו מתנשא. חוץ מזה, מעולם לא הציגו בינינו.
זכרתי שיותר מוקדם שהלכתי עם ג'וני ודיברנו הוא בא והלך אתנו.
באותו רגע אני זוכרת שתהיתי אם עלי להשאיר אותם לבד. לא יודעת,
הם נראו לי חברים וחשבתי שאני מפריעה. לבסוף החלטתי להישאר כי
מה אני הייתי ראשונה.
הילד הבלונדיני שלא הכרתי בא והציג את עצמו. באותו רגע הוא
נראה כל-כך, אני לא יודעת לתאר את זה. נדמה לי שהמילה היא
רגוע. כאילו זה הדבר הכי טבעי לבוא ולהציג את עצמך בפני מישהי
שאתה מסתובב אתה כבר כמה שבועות אבל בכלל לא מכיר. טוב בעצם,
זה הדבר הכי טבעי לעשות. אבל תודה שזה לא נהוג בימינו לבוא
ולהציג את עצמך. לא יודעת זה נראה לי מוזר בצורה טובה. הוא אמר
שנדמה לו שלא הכירו בינינו. המצב אומנם היה אמור לתפוס אותי
מופתעת וחסרת תשובה, אבל מצאתי תשובה הולמת. לא מתוחכמת כל-כך,
אבל תשובה. אמרתי שאני לירז והוא אמר שהוא רום, אפילו לחצנו
ידיים. זה היה רשמי בצורה מתוקה. בשיחה הזאת כבר היה לי איזשהו
קליק אתו. אני לא יודעת מה אתו. הגיוני שלא, קשה לי להאמין
שכן. אחרי זה הלכנו את כל הדרך חזרה לבית של תומר בדיבור.
דיברנו על כל דבר עקרוני. על להאמין בה', על פוליטיקה. הוא
כל-כך אינטיליגנט. הוא יודע כל-כך הרבה על כל הדברים האלו. הוא
כל-כך מעורב בכל. בעיניי זה ממש יפה. למרות שנדמה לי שכרגע גם
אם הוא היה קופץ מהגג זה היה בעיניי יפה. אחרי שהיינו קצת אצל
תומר אני ושירן הלכנו לישון אצלי. ישבנו לשיחת בנות מארבע עד
חמש בבוקר. ישבנו עם עוגיות ושוקולד. כל הזמן אמרתי לה שנדלקתי
על רום. התחלתי לברבר לה בשכל על קליקים. בשעה ארבע בבוקר זה
לא נשמע כמו תיאוריה חכמה. זה נשמע בלבולי שכל. ידעתי שזה חסר
סיכוי. היה בו משהו מושלם. לא יודעת העיניים, השיער, הדיבור
הגבוה. היה בו משהו.    

יומן יקר
הי! מה קורה? אצלי מצוין. ככה זה כשנדלקים על מישהו שיש סיכוי
שיהפוך ליותר מהדלקות. אני בכל זאת ממש מפחדת. מה ייקרה אם שוב
לא ילך? אם שוב נפרד? אם יקרה הכל מהתחלה? זה עוד פעם פגישה
ראשונה ונשיקה ראשונה, זה שוב פעם לחץ של התחלה ואו שנעבור את
זה או שלא. המפחיד הוא שלא. רום ואני לפעמים נראים לי כל-כך
מרוחקים. נראה כאילו לעולם לא תהיה בינינו שיחה חופשית של
ידידים. יש בינינו מתח של: אני יודעת שהוא רוצה, הוא יודע שאני
רוצה, אבל אף אחד מאתנו לא מוצא לנכון לדבר על זה.
יש לו את העיניים הכי כחולות והכי יפות שראיתי והוא בלונדיני.
או קיי אני בשום שלב בחיי לא אהבתי את הבלונדים עם העיניים
הכחולות אבל, הוא שונה!
יש לו חיוך מתוק כזה. הוא לא שטותניק אבל אפשר לצחוק אתו.
למרות זאת, הוא גם יכול להיות ממש רציני ולדבר על דברים
חשובים.
אני חושבת שפשוט היה בינינו קליק ואם יש קליק יש הכל. זה היה
במשפט הראשון שהוא אמר לי. ברגע שהוא אמר: "נדמה לי שלא הכירו
בינינו." ידעתי שיש משהו. לפחות עד כמה שכל העניין תלוי בי.
היום התבטל לי שיעור מתמטיקה וגם לכיתה שלהם התבטל, רק שלנו לא
הודיעו. ישבנו כמה אנשים מחוץ לכיתה, חיכינו למורה. הוא בא
ודיבר אתנו.  אח"כ הוא שאל בקלילות כזאת אם בא לי ללכת לדבר
במקום אחר. בקלילות הזאת היה משהו שאהבתי. כל ההתנהגות שלו
הייתה קלילה כזאת, הרגשתי כאילו משהו בסגנון: תירגעי, בלי לחץ.
כאילו הוא יודע ממה אני מפחדת ומציל אותי. לא יודעת הכל בו היה
מושלם הדרך בה הוא הלך עם התיק על כתף אחת בקלילות כזאת הוא
דיבר בקלילות כאילו כלום לא ממש חשוב. אחרי כמה דקות התחלתי
לדאוג שהמורה שלי תגיע, אז חזרנו לשבת ליד הכיתה. כשישבנו שם
כולם הצטרפו אלינו והלכה השיחה המצומצמת ביותר. לא נורא, עדיין
יכולתי לראות את העיניים שלו והחיוך שלו. כל אחר הצהריים
דיברתי עם שיר על זה. היא סיפרה לי על כמה אנשים שנראים טוב
מבי"ס שלה, אני סיפרתי עליו.
טוב אני אלך לי לישון מוקדם כי מחר יש שיעור ספורט. אני אוהבת
אותך... ואת רום...

יומן יקר
הי! מה קורה? אצלי אחלה. היום למדתי למבחן באנגלית. זאת אומרת
לא ממש למדתי ישבתי וקראת את הסיפורים. תנחש מי צלצל להפריע לי
ללמוד. כן רום! דיברנו איזה שעתיים, אני חושבת השיחה זרמה
כל-כך טוב. לשניה שלא שתקנו. דיברנו על אנשים שאני מכירה והוא
מכיר ועל פוליטיקה ועל מעורבות ועל צורת חשיבה. על התפיסה שלנו
של אהבה ועל התפיסה שלנו לעולם בכלל. יותר מאוחר דיברנו ב-ICQ
והוא שאל אם בא לי ללכת לגלידה מחר אחרי בי"ס. היססתי קצת, אני
אפילו לא יודעת ממה אני מפחדת כל-כך יש לי הרגשה כזאת. אני
מאוהבת בו לגמרי אבל... אני לא יודעת. כאילו משהו מונע ממני
להיות לגמרי בטוחה.

יומן יקר
אתה זוכר שאתמול סיפרתי לך שאני ורום הולכים היום לגלידה? אז
הלכנו. אכלתי גלידת שוקולד עוגיות. ישבנו בדשא ודיברנו. שוב לא
נגמר לנו לשניה על מה לדבר. דיברנו על כל-כך הרבה דברים. הוא
אמר משהו שנשמע לי ממש חכם. הוא אמר שלדעתו מישהו שאתה אוהב
צריך להיות מושלם, לא בסטנדרטים הכלליים של העולם, אלא מושלם
בשבילך. אני לא בטוחה עד כמה אני מאמינה בזה, אבל תודה שזה
נשמע ממש יפה. חוץ מזה היה ממש אחלה. אני לא יודעת איך בכלל
לתאר את זה. הוא היה כזה מתוק הוא ליווה אותי הביתה וכל-כך
הצחיק אותי.

יומן יקר
וואו הרבה זמן לא דיברנו! אתה זוכר שאז הלכנו לגלידה. באותו
יום שישי אחרי בי"ס הלכנו לסרט. הסרט היה מדהים והיה כל-כך כיף
אתו. החזקנו ידיים לקראת סוף הסרט. זה נתן לי הרגשה מדהימה
כזאת. אני לא יודעת איך לתאר את זה. כאילו שמעכשיו אין מה
לדאוג הכל כבר יסתדר איכשהו. כאילו יש לי אותו לעולמים או
משהו. אני יודעת שזה נשמע די דבילי, זה לא ששכבתי אתו סה"כ
החזקנו ידיים. אני חושבת שזה מה שעשה את זה כל-כך מקסים.
להחזיק ידיים בסרט. אני לא חושבת שיש דבר יותר רומנטי מזה. אבל
חכה, אם אתה חושב שכל השבוע היה כזה מדהים, אז לא. כל השבוע
הרגשתי שפשוט נמאס לו ממני. הרגשתי כאילו התרחקנו. זה תסכל
אותי נורא כי ככל שהתרחקנו הבנתי יותר ויותר עד כמה הרגשות שלי
כלפיו חזקים. היום יום שבת, אבל אתמול בשיעור היסטוריה, שהוא
השיעור האחרון, ישבתי ולשניה לא הקשבתי לשיעור. ישבתי בהיתי
במורה יפה ורק חשבתי כמה מתסכל זה שהתרחקנו. הייתי מתוסכלת
כל-כך שחיפשתי פתרונות. כל אותו יום גם ניסיתי לשנות את הריחוק
הזה אבל כלום לא עזר. שיעור שלם ישבתי ופשוט חשבתי איך אני
רוצה להיות קרובה אליו, לפחות עוד פעם אחת. כל השיעור רק חלמתי
שהכל יהיה שוב מושלם, שמה שלא היה כבר לא יהיה חשוב כשנהיה
יחד. ידעתי שברגע שאני אוכל להסתכל עמוק על העיניים הכל-כך
כחולות שלו ועל החיוך המושלם הכל יהיה כבר בסדר. תודה שזאת דרך
נחמדה להעביר שיעור היסטוריה.
היום הלכנו שוב לסרט בערב, הצגה ראשונה. קיוויתי שככה נוכל
לחזור להיות קרובים. בחלק הראשון של הסרט הוא נתן לי יד. באותו
רגע כבר ידעתי שהכל יהיה בסדר. שלא נמאס לו ממני, לא עד כדי
כך, כנראה. בהמשך הסרט הוא חיבק אותי. אז כבר הייתי בטוחה
לגמרי שהכל כבר סגור. זה עשה אותי אחד האנשים היותר מאושרים
בעולם. אחרי הסרט הלכנו לשבת בדשא. ישבנו שם ודיברנו, צחקנו לא
יודעת. ואיכשהו זה פשוט קרה, פשוט התנשקנו. אני ממש לא מהאנשים
שנותנים ציונים לנשיקות, אבל להרגשה כן. ההרגשה הייתה שזה פשוט
נכון. והמשכנו לשבת על הדשא, להסתכל על השמיים להחליף שיחה
קלה. דיברנו על זה שמעכשיו בכל חודש אנחנו חוזרים בדיוק לנקודה
הזו ויהי מה. דיברנו על חבר שלנו, שדיברנו עליו גם אתמול. רום
שאל אם אני זוכרת שדיברנו אתמול עליו ואמרתי שכן וככה גלגלנו
שיחה על זה שאמרתי שחבר שלנו מחפש אהבה מושלמות, לא יודעת,
משהו כמו בסרטים. ואז רום שאל אם אני זוכרת שהוא אמר שאהבה לא
צריכה להיות מושלמת אלא מושלמת בשבילך ושאני מושלמת בשבילו.
אמרתי את אותו דבר. אני חושבת שזה בדיוק מה שהרגשתי באותו רגע
נתון. שאם יש משהו נכון בשבילי כרגע, זה רום. התחלנו לדבר על
מתי התחלנו לחשוב שיהיה משהו. דיברנו על ידידה הכי טובה שלו.
הם ממש כל הזמן יחד. זה הטריד אותי במשך הרבה זמן, להגיד שזה
לא מטריד אותי גם עכשיו, קשה לי. אני לא רוצה לשקר. אני ממש
אוהבת אותה אבל לפעמים אני מרגישה כאילו אנחנו מתחרות על רום.
הוא טוען שהם רק ידידים ולא יותר מזה, אבל לפעמים נראה לי
כאילו הוא רואה אותה בתור מושלמת. התחלנו לדבר על תוכניות
לחופש הגדול. חשבתי עד כמה הוא מושלם בשבילי. אבל זה עוד חצי
שנה. אם נהיה ריאליסטים לשניה, כמה זוגות בני 16 מחזיקים חצי
שנה? אם נהיה ריאליסטים כמה זוגות בני 16 מחזיקים יותר מחודש?
כמזה זוגות בני 16 מחזיקים יותר מחצי דקה? אני יכולה לחתום שלא
נחזיק יחד עד החופש הגדול. בכל זאת הרגשות שלי אליו כל-כך
חזקים ששווה לחיות ולראות מה קורה. כל שנייה שאנחנו יחד שווה
את כל הכאב שיהיה בסוף, גם אם יכאב מאוד. הכל פתאום מושלם
בצורה מדהימה, כאילו אני יכולה סתם לשבת אתו יום שלם בלי לעשות
כלום ועדיין לא ישעמם לי. ההרגשה כל-כך נכונה שאני תוהה איך לא
קלטתי אותו קודם?
טוב בתור בנאדם מאוהב בטירוף (וגם קצת מטורף) אני פורשת לפוך.

יומן יקר
עבר שבוע מאז הפעם האחרונה שדיברנו. מבחינת רום, אני חושבת
שהשבוע התנהל מדהים כרגיל הוא היה כאן פעמיים פעם אחת כי לא
הרגשתי טוב אז הוא בא לבד אותי. פעם שנייה למדנו למבחן
בהיסטוריה. אני משתגעת מהרצינות של הבנאדם שזה נוגע ללימודים.
הוא הכריח אותי לא לספר לו שום סיפור רכילות ושום דבר אחר,
אפילו שידעתי שזה מעניין אותו. במשך שלוש שעות הכנו סיכומים.
עמדתי למות. בחיים לא למדתי כל-כך הרבה למבחן אחד. אני תוהה אם
אני מחברת את כל השעות לימוד שלי מתחילת השנה אם אני מגיעה
לשלוש שעות שלמות. אבל הציונים שלי אחלה אז נעביר. מה שלא
בסדר. אתמול רבתי עם ידיד הכי טוב שלי. הוא ממש כועס עלי. הוא
אמר שהוא לא רוצה לדבר איתי לעולם ושהוא שונא אותי. הלכתי
לתמונות של דרור לספר לו. אתה זוכר שסיפרתי לך על דרור שהוא
כמו האח הגדול שלי. כן, זה שבכלא בלי להיות אשם בכלום. סתם כי
החליטו לשפוט אותו על רצח. ישבתי והסתכלתי בתמונות שלו, סיפרתי
לו על הריב וסיפרתי לו על רום. אח" ראיתי בו קצת מרום. לקחתי
תמונה של רום והם נראים קופי אותו דבר. כשהתחלתי לחשוב על זה
גם דרור הוא מהאנשים המושלמים האלו. יותר מזה, שניהם בדיוק
באותו סגנון. הם מדברים אלי באותו טון, אפילו. זה קצת גורם לי
להרגיש חרא. אני ממש מקווה שאני לא אזכר בדרור כל פעם שאני
אראה את רום מעכשיו.

יומן יקר
נגמר. האהבה המושלמת נגמרה. ולמה? כי שוב הרסתי. מאז כל הקטע
עם דור הקשר הזה פתאום התחיל להראות לי מלחיץ מדי. כאילו כל מה
שהיה עובר לי. כאילו אני סוגר באיזושהי בועה רק אתו. אני לא
בטוחה אם יש לי סיבה אמיתית להרגיש כך. לפעמים אני מרגישה שאני
זונחת לגמרי את כל החברים שלי. שמעכשיו אני רק אתו. רום אמר לי
פעם שבסוף כבר לא נשארים בקשר עם כל החברים. מה שנשאר בסוף זה
רק האהבה. אני לא רואה את זה ככה, לפחות לא בשנים הקרובות.
פשוט נלחצתי. כל פעם שראיתי אותו דמותו של דרור עברה מול הפנים
שלי. והתגעגעתי כל-כך. לא רציתי להיזכר בדרור כל פעם שהוא דיבר
אלי. לא יכולתי להרשות לעצמי את זה. לא יכולתי להרשות לעצמי
לחזור לתקופה של לפני שנתיים. שכל הקטע עם דרור רק התחיל.
התקופה בה לא תפקדתי בשום דרך הגיונית. התקופה בה לילות שלמים
קמתי בחלומות בלהה שהורגים אותו. התקופה שלא הלכתי לבי"ס כי לא
הייתי מסוגלת לקום בבוקר. תקופה בה לא רציתי להיות בשום קשר עם
אנשים. כל מה שרציתי היה לשבת בחדר ולבכות. מהלם, מפחד, מהכל
יחד. במשך שנתיים אני פשוט לא חושבת עליו ולא יכולתי לתת לרום
לגרום לי לחשוב עליו. כשהכרנו ולא היינו יחד, הוא לא הזכיר לי
אותו. פתאום עכשיו, הוא נהיה דומה לו בצורה מדהימה. אולי הכל
רק בראש שלי, כל הדמיון הזה. אולי אני סתם משוגעת. זה ממש לא
משנה. הכל התחיל לחזור אלי ואני לא רוצה את זה. הייתי צריכה
לחשוב אז אני מניחה שביומיים האחרונים קצת נפנפתי אותו. היום
באחד השיעורים ידיד שלי מאור שאל אותי מה קורה בינינו. הוא אמר
שנדמה שהתרחקנו. ניסיתי לשכנע אותו שהכל טוב, שהכל כרגיל, הוא
סרב להאמין. כשהוא הוציא ממני שמשהו לא בסדר, אבל אני עוד
צריכה זמן לחשוב הוא כמעט ירה בי. הוא אמר שאם אני לא מסיימת
את הקשר הזה הוא ידבר עם רום שיסיים. הוא אמר שהוא לא ייתן
לרום להיפגע. הערכתי את דאגתו הכנה של מאור, אבל באמת שהייתי
צריכה זמן לחשוב. רק לישון קצת ולחשוב, קצת מנוחה. ירדנו
להפסקה אחרי השיעור ואז רום בא לדבר איתי. הוא שאל מה קורה לי?
למה אני מתרחקת הוא שאל מה אני מרגישה? כל מה שיכולתי לענות
היה שאני לא יודעת. נשמע מטומטם שכזה קשר מדהים נגמר ב"לא
יודעת" , אבל אמרתי את מה שהרגשתי ואני חושבת שכל קשר צריך
להיגמר ברגשות אמיתיים.
                                         

יומן יקר
עכשיו, חודשיים אחרי כל העניין הזה. אחרי שהלכתי לפסיכולוגית,
ניהלתי שיחות נפש עם רום ובעיקר עם עצמי אני כותבת בצלילות את
כל מה שאני כותבת.
...העיניים שלו והצחוק שלו, הדרך בה הוא גורם לי לצחוק, עד
היום. לפעמים קשה לי להבין איך ויתרתי על הדבר המדהים הזה.
לפעמים קשה לי להבין למה. אני מניחה שעשיתי את הויתור הזה
מכייון שידעתי שבגיל 16 לאהבה הזאת אין שום סיכוי להחזיק כמו
שהיא תוכל להחזיק בגיל 20. בגיל 20 יהייה גם יותר קל להתגבר על
כל מה שקשה וגם יותר קל למצוא סיבה להתגבר. אני באמת מאמינה
שאם מה שהיה בינינו היה אמיתי ולא סתם רגשות שניפחתי מעבר לכל
פרופורציה, אז הקטע הרומנטי בינינו עוד לא נגמר ולא ייגמר
כל-כך מהר. אם לא עכשיו אז עוד 20 שנה ואם לא עוד 20 שנה אז
עוד 70 או 80.
... עכשיו אני חושבת שמה שכתבתי קודם על רום, זה לא בסדר. אני
לא בטוחה עד כמה זה נכון. אני חושבת שאני פחות מאוהבת באנשים
ויותר מאוהבת ברעיון של אהבה אמיתית.


אני חושבת שאני מקדישה את זה לכל מי שמאמין באהבה אמיתית. לכל
מי שרצה לדעת מה באמת קרה. ובכלל לאהבה.