אין לי
עד בכדי בכיתי
מאובדן רייקנות ממלאה
בלכתי אל אגם קסום
שם סחפתי כל נפשותיי

כשעות ארוכות מייגעות
הן ליטפוני בברזל מותך
עד כי נבצר ממני ללכת
להתייפח בגן מבורך

ורצתי בעקבותייך
כשהלכת לצעד השני
בדמעות ספרתי ימיי
אחרי הכל זאת אני אשמתי

ועכשיו אסגור את הדלת
שחשפה יצרים נאותים
לא אתן בי כל עצב
אשב אחכה ימים

וכעת מוותרת אני על עצמי
כי אין בכך שום כוונה
מזדונית וכועסת אחת
לאותה אמיתית מתוקה

שערך לך כוחך כשמשון
שנקטף בידה של דלילה
כך חלוש באוסף קשרים
זאת אינה אלא הבטחה

תברחי אל הגן הקסום
עמוק בספרי ילדים
אותם לא קראת יותר
מקצה כמה שנים

אברח לי לבד
כך אני עכשיו
אך בלא נזק לכם
התייבשתי כמו נחל אכזב

שלום לכם ולי
בלכתי אחורה מידי
תזכרו... תשכחו... תאהבו
קצרו לי לילותיי וימיי