|
אינני שרויה באווירת גאווה
ידיי אינן אוחזות באף טיפת כבוד
ראשי אינו מורם
ליבי פועם רק צער
אקלל אנוכי "אנשים"
אשר יבקשו ממני גאווה
בשעת קבורתם של חיי
אשטוף "אנשים" בדמעותיי המרות
אשר זולגות על קבר בני
לא אצעק כבוד
ליבי בז לעצבותכם
נפשי לא מעוניינת ברחמים
שפתיי לא מבקשות תפילה
אל נא תתאבלו למען בני, צבועים
הרימו נשקיכם ומלאו כוס הדמים
כי לא שבעתם
מבשרו של בני. |
|
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.