שוב אני מחפש את עצמי במקרר ב-2 בלילה, לא זה בכלל לא משנה לי
שלא מצאתי את עצמי שם ב-20 השנים האחרונות. כמעט מדי לילה אני
עדיין משוכנע שאני שם ורק צריך לחפש מספיק טוב.
בדרך כלל שאני מקבל בגד חדש ומודד אותו ואחר כך מסתכל במראה
אני מבין שמצאתי את עצמי ואני הופך למקרר במקום להיות שם ואז
אני כמובן חושב שזהו, אין יותר צורך לחפש בלילות חסרי שינה
במקרר.
אבל אני מייד שוכח מזה ב-2, כי זה הזמן שאני הופך לסינדרלה
אנורקטית ויכול לאכול הכל, חבל שבמראה אני נשאר ליכלוכית.
מה משתמע מכאן? משתמע שאני יודע את הבעיה ואני יודע את הפיתרון
אבל אני לא יודע להוציא לפועל. ומה משתמע מכאן? בעצם כלום לא
משתמע מכאן חוץ מהעובדה שיש לי עוד הרבה פשיטות של 2 בלילה עם
צו מצפון על המקרר עד שאני יבן שאני לא שם.