חושבת עכשיו אם יבוא הסוף שלנו איך יראו החיים בלעדיך?

ביתי יישאר אותו הבית, לא יחסר בו דבר שהיה שלך / לא תרוקן
מדפים רבים מחפצייך / לא תיקח בחזרה דברים ששאלתי ממך / לא
תהיה לי פחות כביסה לעשות או לקפל / לא תשיב אלי ערמת בגדים
שלא שכחתי בארונות ביתך / לא יבלוט פתע חסרונם של מברשת שיניים
וסכין גילוח ליד כיור האמבט / לא יהיה קשה יותר לנקות את
הרצפות בלי העזרה שגם כך לא הספקת לתת / לא תוריד תמונות
מהקירות או תוציא ותיקח ותשאיר חללים באלבום המשותף שעוד לא
נוצר.

אמך, שלא צלצלה לשאול לשלומי, תוסיף לשתוק מבלי לדעת / חבריך,
שלא יבואו לביקור אחרי לכתך, לא היו פה גם קודם אף פעם /
ארוחות, שלא בישלתי עבורך כשהיית, לא יוקדחו או יצליחו מאוד
להבא / על תוכניות טלוויזיה, שלא רבנו מי יצפה במה, לא אריב
איתך בגלגול הזה / מזוודה, שלא נארזה מעולם לקראת חופשה שלנו,
תמשיך להעלות אבק בפינה / תנוחות חדשות, שלא הספקנו להמציא
בסערות תשוקה, יומצאו על ידי זוג אוהבים אחר / ימים, שבהם לא
יהיה לי זמן אליך ואתחנף ואבטיח לפצות אותך, לא יפקדו אותי כפי
שלא פקדו עד עתה / זיכרונות, של חוויות שאין, לא יצוצו לנגד
עיני בהלכי ברחובות העיר, או כשאסע במדינה צפונה, דרומה רחוק /
יציבותנו לא תעורער, לא נמעד לתוך הסלון שיכורים אחרי מסיבה
גדולה גדולה ולא נקיץ יחד עם כאב ראש ענק ביו סדינים סתורים /
יבצר ממני כבר אי פעם לטפל בך חולה, לרוץ באמצע הלילה לחפש
משהו שיעשה לך טוב, לחבק אותך מזיע כשיורד החום / ילדים שלא
הספקתי לעשות איתך לא יונקו, לא ילוטפו, לא יטופלו, לא ירוחמו,
לא ייעטפו בחום בין זרועותיי / וחיוך שיכולת לחייך רק אליהם,
באהבה שלא ידעת שקיימת בך, לא יעלה מול עיני לפני שאישן,
כשנדבר במיטה עליהם ונסכם עוד יום שחלף.

לעולם אתה כבר לא תדע איך זה נשמע - הדהוד צלצול פעמון הדלת של
ביתך, כשאני באה אליך מאהבה ואיזה רעש יקים לבך משמחה.

כלום כלום לא יחסר לי או לך /  אז למה, לעזאזל, רק מלדמיין את
זה אני כל כך בוכה?!