מעולם לא אהבתי בננות.
אני זוכר שבתור ילד אבא שלי נהג להופיע בפתח החדר שלי עם בננה
ביד, ולקלף אותה. "זאת בשבילך, בן", אמר, "יש עוד הרבה במטבח".
ותמיד היה שם פס חום-שחור-רקוב כזה לאורך הבננה וזה הגעיל
אותי. "איכסה בננה!", צעקתי. ואז שמעתי את אמא אומרת מהמיטה
שלה "תפסיק לעורר אצלו השפכות קוניליות" (או משהו כזה, רוב מה
שאמא אמרה לא הבנתי).
לכן כשמירי הציעה לי בננה, עכשיו, 12 שנים אחרי הפס הרקוב של
אבא שלי, כשאני אדם בוגר עם עניבה ורכב משלי, צעקתי "איכסה
בננה!".
מירי לבשה שמלה קיצית כתומה שהבליטה את ירכיה השמנות. מעליה
היה שלט "נא לא לעשן" ובידה סיגריה. היא עישנה את הסוג הארוך
ודק הזה של הנשים בהריון. עכשיו כשאני מקליד את זה ממש בא לי
סיגריה אבל אסור לעשן במשרד. בשביל לעשן אני חייב לקום, לצאת
מהחדר הזה, לעבור את כל החתולים של גברת אספסופיץ, ולרדת שלוש
קומות למטה במדרגות (אלא אם כן עו"ד קזילי סגר את הדלת שלו ואז
אני יכול לעשן ליד החלון בחדר מדרגות).
לקחתי את המשרה הזאת בגלל שנמאס לי להסיע בקר חי מנתניה לפתח
תקווה. זה עיצבן אותי, בעיקר בקיץ כי אז נדבקו לי הביצים אחת
לשניה. לפעמים הייתי מכניס לעצמי אצבע לתחת בזמן הנסיעה כדי
לשכוח מתלאות הדרך. אחרי שחסכתי 20,000 שקל החלפתי תחתונים לפי
תאוריית הקימל שתיאר לי אותה יופי איש זקן שפגשתי פעם ברחוב
ירושלים בבת-ים.
"לא אומרים איכס על אוכל" אמרה מירי, והוכיחה לי שהיא
מטומטמת.