הרבה פעמים אני לא רגוע, אבל כשאני רגוע... אני פאקינג רגוע.
עכשיו, למשל... אני שוכב על הבטן בתוך חדר זבל נעול, מדמם מהיד
שלי כמו בנזונה. אבל אני רגוע לגמרי. מצאתי פה כמה דפים
מקומטים של מדפסת ואני כותב עליהם עם העיפרון שהחולה-נפש הזה
תקע לי ביד שמאל לפני 5 דקות.

להיות מפורסם יכול להיות ממש כיף. מזהים אותך ברחוב, בחורות
יפות פונות אליך ורוצות אותך. אבל כבר אמר פעם איש מפורסם
(וחכם) שבכל דבר יש טוב ויש רע, וברבע שעה האחרונה למדתי את
החרא הזה על בשרי.

בסך הכל ירדתי לקנות סיגריות (אמא אמרה לי שהסיגריות האלה
יהרגו אותי וזה כמעט קרה היום). בפיצוציה זיהה אותי מישהו.
"אתה אבא קריר, נכון?" הוא נראה לי בן 30 בערך, מעט גבוה ממני,
שמנמן וחייכן. עשה עלי רושם של איש נחמד שאוהב את ההומור שלי.
כנראה הוא ראה אותי מופיע בערב במה או באיזו הופעה אחרת.
"כן", אמרתי, "מה קורה?"
שילמתי על הסיגריות ויצאתי. הבחור יצא אף הוא, הדליק אחת משלו
ושוחח איתי על בלה ועל בלה. היה לי נחמד איתו, לכן הדלקתי גם
אני סיגריה וכך שוחחנו במשך כמה דקות.

אחרי שסיימתי את הסיגריה, אמרתי לבחור שאני חייב ללכת והתחלתי
לצעוד לעבר הבית שלי. בשביל להגיע יותר מהר עשיתי דרך קיצור
ועברתי ברבינוביץ 15. אני עושה את הקיצור הזה הרבה פעמים.
פתאום הבנאדם הזה מהפיצוציה קופץ מולי עם עיפרון שלוף ואומר לי
"בה!" כמו איזה אינפנטיל. כאילו לא הספיקה ההפתעה שהוא קופץ לי
מול העיניים והוא חייב להוסיף דרמטיות ולהגיד "בה!" אני אומר
לכם - משהו השתבש לבחור הזה בראש.
לפני שאני מבין מה קורה (עדיין הייתי באמצע ניעור הראש שלי עם
הבעה של "זה חומר חזק אחושרמוטה, מוטי"), המטורף הזה תוקע לי
עפרון צהוב מחודד להפליא בתוך היד. בדיוק במקום שרציתי לעשות
שם קעקוע.

תמיד אני מפתיע את עצמי באדישות שלי, בעיקר כשאני נפצע. לא פעם
יצא לי לעמוד ולהגיד בשיא האדישות "זה כאב כמו חרא", או "אני
מדמם פה כמו בסרט מצ'צ'ניה שמורידים מרוטן.קום".

הסתכלתי על היד שלי ועל זרם הדם ואמרתי, "מפגר, אתה עם ה'בה!'
שלך, תראה מה עשית לי". (במחשבה לאחור אני קצת מתחרט על המשפט
הזה. הייתי מעדיף להגיד משהו יותר גברי).
הבחור אמר "מצטער, מעדתי", ומייד דחף אותי לחדר זבל של
רבינוביץ 15 ונעל את הדלת.

לא בכל בניין יש חדר זבל. נגיד בבניין שלי אין, אנחנו זורקים
את הזבל לפח ירוק ענקי שנמצא ליד החניה. אבל ברבינוביץ 15 יש.
זה חדר מסריח מלא חתולים שכל הדיירים זורקים שם את הזבל שלהם.

איזה מבאס זה לשכב עם הפרצוץ על שלולית של מיץ זבל.

דברי הימים:

17/14 וישכב אבא קריר עם פניו על מיץ זבל, וידמם אבא
קריר כמו בנזונה, וירא אבא קריר כי רע.
17/15 ואת מעשי אבא קריר ראתה המכשפה עם הבדולח שלה, אל
תשאלני איך, זה פשוט כך. ותשלח המכשפה אריה לארץ מטה, אל חדר
הזבל ברבינוביץ 15. וירא אבא קריר אריה מופיע ויאמר "מה החרא
הזה", וירגיעו האריה ויחבוש פצעיו ויקחהו אל שקית זבל עם אוכל
לכלבים.
17/16 וישחקו סטנגה וינצח אבא קריר לאמר 'כיסחתי אותך'.
17/17 ויקח האריה את אבא קריר אל המכשפה. ויאמר אבא קריר
'יופי של ציצים יש עליה זאתי' ויחייך האריה ויסכים.
17/18 ותלמד המכשפה את אבא קריר רקיחת שיקוי להסרת יבלות
ומתכון למרק שעועית אסלי תתן בידו.
17/19 ויפרד האריה מאבא קריר ותפרד גם המכשפה ממנו
ויופיע אבא קריר בביתו וירא כי גנבו לו את המצית ויכתוב אבא
קריר חרא חדש.