אלמונית

חברתי ואני הוזמנו לחתונת בנה של ידידתנו . קבענו עם זוג
ידידים - רחל ויוסי - לשמור מקום באולם ,כדי שנשב ביחד .

כשהגענו לאולם נדמה היה לי שאני רואה את רחל התקרבתי אליה אבל
הייתה זאת מישהי דומה בתספורת ובצורתה הכללית.

אנו הגענו לפניהם ואכן שמרנו להם מקום. האירוע החל רחל ויוסי
עדיין לא טרם באו .
בשעה 20.30 צלצל הטלפון הנייד שלי עניתי נשמע קולו של יוסי:"
אלכס האם רחל אתכם בחתונה ?"
השבתי "לא !"  הוא אמר לי שרחל בשעה 17.00 יצאה למספרה כדי
להתייפות  ועדיין לא חזרה הביתה.
הצעתי להתקשר לחדרי המיון בסביבת תל-אביב (אזור מגורינו) ולברר
אולי אישתו חשה ברע ופנתה לקבל עזרה רפואית.
בינתיים מסיבת החתונה ממשיכה התזמורת מנגנת ,אבל כבר היינו
מודאגים וכל הזמן פנינו היו נשואות לכיוון הדלת אולי רחל ויוסי
כבר יופיעו. השעה הייתה כבר 21.30 התקשרתי ליוסי ושאלתי "מה
קורה? האם יש חדש מרחל? " והוא סיפר לי שכבר התקשר למספרה
והספר אמר לו שרחל אכן הייתה אצלו הסתפרה ובשעה 18.00  מהמספרה
יצאה ,
בחדרי המיון אמרו לו שלא הגיעה רחל ולא אשה שתאורה כאישתו.
בינתיים יצא אייל  בנם של יוסי ורחל לחפש באזור המספרה ושם
נאמר - לאייל - שהייתה תאונת דרכים בין שני רכבים ונפגעה בחורה
צעירה כבת 26-27 שנים. (רחל בת 51 וללא רשיון נהיגה וכן אין לה
רכב).
ביקשתי מיוסי לחזור ולדווח לי אם יהיו חדשות ומידע מה קרה
לרחל.
החתונה המשיכה אנו כל הזמן עם הפנים לדלת האולם אולי רחל ויוסי
בכל-זאת יגיעו.
המנות הוגשו בזו אחר זו אבל לחברתי ולי כבר לא היה מצב רוח
לאכול,  
האירוע הסתיים רחל ויוסי לא הגיעו.
חזרנו הביתה הפעלתי את המחשב וגלשתי לאתר החדשות של "נענע".
באתר הייתה כתובית של חדשות :" בחורה אלמונית נהרגה בתאונת
דרכים בדרך השלום בת"א.שני רכבים התנגשו ואחד הרכבים פגע
בהולכת רגל צעירה שעמדה באי התנועה שבין מעברי החצייה ".
השעה הייתה קרוב לחצות  הלכתי לביתם של רחל ויוסי, שגר קרוב
אלינו,
דלת הבית הייתה פתוחה נכנסתי ראיתי את יוסי פניו היו
נפולים,עיניו עצובות.
הוא סיפר לי שהיה בחדר מיון בביה"ח אכילוב בת"א ורצה לראות את
גופתה של הצעירה שנהרגה באותה תאונה בדרך השלום.

הצעירה הייתה אישתו!  רחל . רחל יצאה לדרכה ללא תעודה מזהה.
רחל הייתה בעלת מבנה גוף רזה כמו נערי ולאחר טיפול במספרה,
התכוננה לחתונה.
מראיה התעה את הרופאים לחשוב שמדובר בצעירה בת 26-27. רחל
הייתה יפה במותה בתאונה.
הותירה בת, בן, בעלה יוסי ואת כולנו אבלים וכואבים.

לנו רחל הייתה חברה תמיד קיבלה אורחים שמחה-לחברה אהבה לטייל
לעזור ולכנס אותנו יחד חוג הידידים.
כולנו מתגעגעים.

כל פעם שאני קורא בעיתון או שומע  ברדיו: "אלמוני או אלמונית
נהרגה בתאונה נזכר אני ברחל שלנו, שלא חזרה מהמספרה.
בשביל בעלה, ילדיה ולנו לא הייתה אלמונית כלל וכלל.

בבקשה , סעו בזהירות!!!