אנחנו כה בודדים,
אבודים בעלטה מעוורת.
ברחובות
האורות עמומים,
השעה נהיית מאוחרת.
חתיכות חתיכות
כרסיסי מתכות,
העולם נעשה מנוכר.
הפצעים הפתוחים
כבר אינם מגלידים,
מחכים לזריחה-למחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|