רננה לב-אורן / גדר הסורגים |
אני אנסה לפתוח מבפנים, אחפש מפתח אבל לא אמצא.
השער בנוי ממתכת ישנה וגבוה מידי מכדי לטפס,
ואני אעמוד מאחורי השער ואביט בך דרך הסורגים,
ואתה בשירים שלך ואני בשירים שלי
ושנינו אבודים.
אני זוכרת ושומרת אותך בלב
ואתה שוכח עם הזמן,
וכל מה שנשאר עומד זוהי גדר הסורגים.
מה שכתבתי כאן מוקדש למישהו מאוד מיוחד שתמיד יישאר בליבי
ואני תמיד אזכור אותו.
סביר להניח שהוא אף פעם לא יקרא את זה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|