ביום גשום ואפרורי כשמישהו פתאום החליט כי בא לו להשתין, כשהוא
היה מתחיל, בין השתנה להשתנה היה שוכח להוריד את המים.
וריח הגשם היה עומד באווירת הלחות במשך שעות ארוכות. סיפור
שחוזר על עצמו. ואחר כך אם ישעמם לו הוא ישתין עלינו בקשת-
מבניין מאוד גבוה.
בסרטים יום שכזה תמיד נגמר בדיכאון, אך האנשים המטורפים יוצאים
להירטב מעט ולהתקרב למשתין הדגול.
בין עץ לעץ יש לחישות צרודות ועייפות מהישיבה הקבועה. העלים
מרשרשים בזיגזג ומרכלים על כוס ענבר. הנושא הבוער הוא על
הציפורים החוצפניות שמבקרות מדי עונה. לפעמים הם מורידים ראשים
אל העולם של האדם וצופים בסרט שעלילתו תמיד רק על בני האדם.
כמו סרט פורנו זול בלי עלילה.
רק על הפרחים אין להם מה להגיד, מרוצים תמיד מהיבול...
אני מסתכל למטה ורואה את הסדר של הדברים. לפעמים אני מבקש
מהשלווה להצטרף אלי לצפייה הממושכת.
כשהיא יושבת איתי בעננים, אנחנו אף פעם לא מדברים, היא נשענת
עלי כשהאנרגיה שלה אוהבת אותי בליטוף אוורירי. ואז היא מורידה
את הראש אל כתפי ושולחת רטט עדין ומצמרר לכל איבר שמבין דבר
ושממנו... אי אפשר להתעלם!
בשלב שבו איני מסוגל יותר למלא את ריאותי בטעם האנרגיה שלה היא
קמה ועוזבת. ואני לא אומר לה כלום. אך זה בסדר.
אני נשאר לבדי לעקוב אחרי הזרם. שוחה בים הלחישות...
אך כמה שחבל שהעולם הזה קיים רק בתוך ראשי.
אך כמה שחבל שלעולם לא תבקרו אותי...
אינכם יודעים כמה אתם מפסידים כשאתם שם ולא פה!
לפחות השלווה האהובה שלי איתי...