כמו הרוח, מרגישה כלום
מרגישה ריקה מרגשות
מרגישה קלילה ומהירה
מרגישה חסרת תועלת.
דם קר שזורם לי בורידים
מקפיא את כל מה שנוגע בו,
נותן לי הרגשה רעה
הרגשה שחורה.
מילים שבקושי מחליקות מגרוני,
מילים ששוות זהב
והשתיקה שלי שצורבת לכולם באוזניים
כמחלה מדביקה את כולם
אחד אחרי השני נכבלים בתוך הקול שלא נשמע
ונגררים לאופל.
ייסורים, סטירות הצלפות
הסיוטים, שעברו מעבר לראש שלי,
חדרו לכל המוחות של כולם
והסיוט שהתחיל כחלום
נשיקה ממך או חיבוק
דם ואימה
הפך בין לילה
למציאות
ואני בנאדם אחד, חלש כמו נוצה
עף עם הרוח שלא נותנת לישון
הרוח הקרה מכל
אני הרוח ואני הנוצה
אני המוות ואני החיים
אני השתיקה ואני המילים
אני זה אתה,
אני זה כולם
אני זאת אני
מחולקת בין כל העולם.