בבית שקט, בחורף סוער
בזמן בלי קצה, בסופו של הנר
כותב לך מילים ושולח בלי שם
רועד מהקור, והנר לא נושם
עננה מתרחקת שמסרבת להשיב
ורק הגשם בחוץ עוד ממשיך להכאיב

תדברי אלי, שתקנו לשווא
מול דמות דוממת, נשבר לרסיסים
ממלאך שכמותך, מילה מלבך
תאיר את ליבי לאלף שנים

בלילה חשוך, בשדה אפל
אובד העיקר בתוך ים של טפל
רץ כמו הרוח, נושב לביתך
כחולם בהקיץ מחפש את דלתך
בפה מלא מוצא בית ריק
ושב מאוכזב בגשם שלא ייפסק

תחזרי אלי, ברחנו לשווא
מול רוח בורחת, נאבק בזרמים
ממלאך שכמותך, מילה מלבך
תאיר את ליבי לאלף שנים

בבוקר חדש, שוכב במיטה
בחלון שקוף, בחיוך מביטה
כלא מאמין אני קם לקראתה
טובע בעינייה ונושק לשפתה
שוב אוהבת אותי ואני מאושר
כי השמש חזרה לה והגשם נגמר.