אישית אני לא מחבב תוכים אבל לפעמים אין בררה וחייבים לסמוך
עליהם כי אם לא סומכים על תוכים על איזו ציפור כן אפשר לסמוך.
תוכים וציפורים בכלל הם בוגדניות ואת זה יבין כל מי שראה את
הסרט "ציפורים". בכלליות אני לא סומך על שום יצור שיושב על
חוטי חשמל ולא הופך לשניצל כי זאת לא הדרך שהבחור שהמציא/גילה
את החשמל התכוון נראה לי שהוא התכוון שנתחשמל מתי שאנחנו
נוגעים בחוטי חשמל אחרת לא היו אומרים לנו לא לתקוע מזלגות
לתוך השקע ובטח לא ללקק אותו. אני אישית התחשמלתי כמה פעמים לא
משהו רציני אבל עדיין זאת חוויה לא נעימה שהייתי קטן היה לי
תסביך שגרם לי לחשוב שאני טכנאי מוכשר ושיש לי חוש לכל דבר
מכני או חשמלי במיוחד ארונות חשמל אבל אף אחד לא סיפר לתכנאי
הקטן שלתקוע ברזל בתוך ארון חשמל זה לא הדבר הכי חכם שילד
בגילו יכול לעשות... שבועיים שלמים של כאבי גב כאבי בטן כאבי
ראש וכאבים בכלל בכל מקום אפשרי. שוק חשמלי זה לא דבר של מה
בכך אבל מה שכאב לי לא היו מכות החשמל אלא המכות שחטפתי מאבא
בעידודה האוהב של אמא "משה תעשה משהו עם הילד אם הוא לא יחטוף
קצת בישבן אז הוא יתחיל ללקק גם מאבררים ומי יודע מה יקרה אז ,
יכול להיות לנו ילד אילם". "מכות בישבן" , זה אף פעם לא הפריע
לי אבל מתי שכל החלומות שלך בקשר לטכנאות חשמל יורדים לטימיון
רק בגלל שלא ידעת שברזל מוליך כל כך טוב ובעקבות כך אתה מפרפר
על הריצפה כמו דג שעוד רגע עומדים לדפוק לו פטיש על הראש
ולעטוף אותו בעיתון ואבא ואמא רוצים להכניס לך מכות רצח ( ע"ע
פטיש ) בוא נגיד את זה כחה אתה יודע שאתה באמת עמוק בתוך
בחרא.
לאחר המקרה המצער הזה היה לי חלום חדש: אני יהיה פעלולן על
אופנוע . מכיוון שהייתי רק בן 10 ואופנוע נראה כמו דבר רחוק
הסתפקתי באופניים. לא ידעתי לרכב על אופניים ולא היו לי
אופניים אז הסתפקתי בגניבת אופניים מילדים אחרים וניסיונות
נהיגה כושלים במגרש השכונתי שבדרך כלל הסתיימו בריסוק האופניים
ובריסוק האיברים. מזל שאלו לא היו האופניים שלי (ע"ע פטיש)
ופחדתי לבקש מההורים שלי אופניים לפני שאדע לרכב עליהם. אחרי
מאמצים רבים ולא פחות כאבים הגיע היום המבורך שבו הצלחתי סוף
סוף לרכב. האמת דווקא דיי אהבתי את הסידור שאני גונב מילדים
אופניים אבל כבר כמעט לאף אחד לא נשארו אופניים שאפשר לרכב
עליהם אז החלטתי לעשות צעד אמיץ במיוחד ולבקש מהורי האהובים
אופניים , צעד שדווקא לא הסתיים בפטיש בראש. לא עברו ימים רבים
וקיבלתי את האופניים הראשונים שלי , הם באמת היו משהו מיוחד
שחורות עם זהב ואפילו היה להם הילוכים לא שידעתי להשתמש בהם
אבל זה היה ממש מגניב. לקחתי את האופניים לסיבוב במגרש הרבה
ילדים שיחקו שם והיה ילד אחד שישב ושיחק גולות. חבל מאוד שלא
למדתי לפנות לצדדים אחרת הייתי יכול לפנות במקום להיכנס בו
חזיתית מה שהטיס אותי עמוק לתוך הגדר ומה שהטיס אותו עמוק לתוך
המיון. לא בדרך זאת נגמרה הקריירה שלי עם האופניים המשכתי לרכב
במיוחד לתוך גדרות אבל לא כי לא למדתי לפנות פשוט כי גיליתי
שזה ממש כיף. חבל שההורים שלי לא חשבו באותה דרך הם החליטו
שעדיף לקנות לי תוכי "זה פחות מסוכן מארונות חשמל ואופניים"
כחה הם אמרו , ממש כעסתי על ההורים הם לקחו לי את הכלי רכב
המזויין שלי מתי שזה קרה כבר הייתי בן כבר בן 11 להגיד מזויין
אחרי כל מילה שלישית כבר היה מקובל מאוד. באותו זמן לא ממש
הבנתי שאנשים אחרים לא חושבים שלהיכנס בגדר זה כיף אבל אני כבר
תיכננתי נקמה הם לקחו לי את הכלי רכב אז גם אני יקח להם נתתי
לתוכי לאכול את המפתחות לרכב , התוכי המזויין אכל את המפתחות
שילשל הכל ומת אני חטפתי מכות רצח על רצח התוכי המסכן ועל
הנקמה המטומטמת שלי. ראיתם אי אפשר לסמוך על תוכים. |
