בין ארבע לחמש בבוקר
הרמזורים בעיר מהבהבים
בבסיס מרוחק השומרים נרדמים
החלבן בקיבוץ כבר בשיא המרץ
ואני שוב, מתהפך במיטה.
חסר יעוד, כמו מחשבותי
ללא מטרה לישון או לקום
מהרהר על ריק.

עכשיו כבר מתחילים להראות
עוד צבעים ברמזורים, והשומרים
שכבר הוחלפו ישנים עכשיו ללא חשש באוהלים,
הפרות כבר ריקות והחלבן מאוכזב
ואני, אני... שוב מתהפך
מהרהר על כיק.

הצומת הפקוק נמלא עשן מכוניות, מהול
בריח הסיגריות הראשונות ואדי מי-גילוח
החיילים מנקים את נשקם למסדר חוזר
החלבןמטגן לו חביתה במטבח המרכזי
ואני שוב מתהפך, על ריק.

הנהגים המיזעים מקללים בקול נהגת אומללה
שבנה מתרוצץ על הגבעות ומצדיע למפקד
החלבן במזכירות מתווכח עם הגיזבר ולוקח את האוטו
ואני שוב, על ריק.

כולם חזרו הביתה מנשקים את בני-זוגם
החיילים לפני ניווט טווים את מסלילם
בחדר הילדים, בפינה, החלבן נרדם לו
ואני ריק.