איתי דדון / עכביש |
נתלה לו עכביש על
קוריו, ומתנדנד, מחליק
למטה, לאט.
בכישרון פנימי מסמן את
מסלולו וטווה את
מעונו באין
איש מפריע.
ואין קרב ואין בא
אל מקור הכנסתו של
מר עכביש, והוא
נותר בודד.
מטייל על קוריו, משפץ
חוט פה, מזיז קור שם
מאבק את פינת הקיר
הלבן, המבריק.
ובכל זאת נשאר בודד
וחשק במותו כי רעב
הוא, ומחכה לביקור של
ידיד, לאכול.
אך למר עכביש
לא נותרו חברים
כי אכל כבר את כולם, ולכן
נותר בודד, רעב.
עד שמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|