פרק א

הייתי מכוון את השעון לשעה 08:30 רק בכדי לקום ולהוסיף עוד חצי
שעה של שינה
אני חופשי
לא קובעים לי מתי לקום
בכיף אני יכול להוסיף עכשיו זמן איכות, שינה מחודשת, חצי שעה
או כמה שבא לי
הייתי קם מעט לפני שהשעון צלצל שוב
רק מהלחץ שבטעות הוא לא יצלצל ואתקל במבטים שבכניסה למשרד.

רק לשטוף פנים ולצחצח שיניים אפשר לשתות קפה על חשבון העבודה
גם לא צריך לחרבן בבית
אתה חייב להעביר כרטיס נוכחות בבוקר
ונראה לך פתאום בזבוז זמן מטורף
לכווץ את שרירי הבטן על חשבון הזמן שלך.

גרתי 3 דקות ו 42 שניות מהמשרד אבל הייתי מגיע עם הרכב
הבעיה עם נסיעה מתחת ל 4 דקות היא שאתה לא מספיק לשמוע אפילו
שיר אחד עד הסוף
הייתי מכניס דיסק ורק אז מתניע ונשאר בחנייה למשרד עד שהשיר
נגמר
לא יכולתי להחנות בתוך בניין ורד, גם לא רציתי,
המקום היה שמור לעובדי פלאפון כחוק או במרפקים או בחיוכים
תמידיים, קומבינות של עניים.
הייתי מחנה ברחובות הקטנים מאחורי תיאטרון גבעתיים והייתי הולך
משם ברגל.
שמש, צ'כונה, דשא ירוק, פלקטים של הצגות, הנה המדרגות
נכנסתי לבניין
אנשים מתרוצצים, שעונים, חליפות, קומות, מעמדות
להעביר כרטיס ----  09:12

קומה שלישית הייתה שייכת לאגף מערכות מידע
ובקומה שמעליה הייתה מחלקת ההנדסה
הייתה שמועה שככל שהקומה גבוהה יותר כך גדלה החשיבות בעיני
ההנהלה שישבה בקומה האחרונה
אני ישבתי במחלקת ההנדסה כאיש מערכות מידע, לא בגלל שהייתי
יותר חשוב, בדיוק להפך
איתן אמר לי שזה אמור להבהיר לי משהו
אבל שנינו הבנו שזהו שלב נוסף שלי בדרך החוצה
איתן היה הבוס שלי
היו לי חמישה
נאווה הייתה אחראית על התפקוד והתנאים שלי
משה היה מביא את הפרויקטים
יניב היה מחליט בגדול מה לוקחים
בני היה אומר לי מה לעשות
ואיתן...
איתן היה הבוס שלי באיזשהו אופן
לפעמים היו אי אילו התנגשויות בניהם והיו מבקשים ממני דברים
שונים
כך שהייתי פותח עיניים בחוזקה ובוהה בקיר
או ממלמל משהו לא ברור בכדי לרמוז שהתבקשתי אחרת מבלי להישמע
מאשים אף אחד

באגף ההנדסה יושבים מתקיני אנטנות, מודדים, הנדסאים, והרבה
הרבה מהנדסים
מהנדסים הם עם
הם יכולים לחשב שטחים בעלי תדירויות גליRF  במרחב עקום
ובמקביל להזעיק אותך עקב תקלה חמורה בסרבר שמתבררת כמקלדת לא
מחוברת או שהמסך היה כבוי
יש להם חולצות משובצות בתוך מכנסי ג'ינס, חגורת עור דקה בצבע
חום, כרס קטנה
הומור בעייתי ומוטיבציה לא ברורה
מדי פעם בכדי ליצור אצלם רושם של קידום כלשהו
היו מגיעות הוראות העברה מלמעלה, היו מעבירים אותם מקיובק אחד
אל קיובק אחר
לא אל קומה אחרת, לא לקיובק גדול יותר, לא חלון רק מעבירים
עצם השינוי היה מעורר אצלם אנרגיה ושמחה שפשוט לא הבנתי

היה לי קיובק במרכז הקומה עם המסך הכי גדול בחברה
שלושה מחשבים, טיפי גיבוי, כרטיסי זיכרון, דיסקים, מחברים,
HUBים
והמון המון כבלי תקשורת באורכים שונים מסובכים אחד בשני
כל המחיצות היו מקושקשות במשפטים צבעוניים שריססתי

" גמד שאיפתך למען מטרתנו.
 מזער חשיבתך מול עמקות תבונתנו.
 הכפף אישיותך לדרך מחשבתנו. "

העובדים בכלל לא שמו לב לזה רובם חשבו שאני גאון מוזר ושמרו
מרחק ממני
לרובם היו תמונות של עצמם בתוך הקיובק של עצמם
כך שאם היית קצת מסטול והיית נכנס לקיובק היה נדמה לך שאתה
בתוך מבוך
כמו תמונה בתוך תמונה בתוך תמונה כמו להתקשר לתחנת רדיו ולא
לכבות את המכשיר
שעמום המחץ.