חמש אצבעות על ידית האחיזה.
אני נופלת למצב שכיבה, רגל שמאל מתמתחת,
כף יד שמאל שלי אוחזת במדפסים - כפי שהייתי אוחזת בך חזק.
דורכת את הנשק.
רובה M16 שמזכיר לי אותי, דורכת אותי.
אני נושמת עמוק, מרגישה את החנק, את הדמעות שמצטברות.
כל הכאב שלי מצטבר ומתלכד, והנה אני עוד מעט אשחרר הכל,
אשחרר אותי מהצל שלך, מהשם שלך.

מעבירה את הנצרה לבודדת. הרי בודדה אני עכשיו.
זה המצב, זאת המציאות.
זה הזמן היחיד שיש לי לחשוב עליך.
מסתכלת דרך הכוונות, רואה את הדמות בבהירות, 25 מטר ממני.
מזל שזו דמות מקרטון.
אני קולטת את הראש, הנה אני גומרת עם זה, עם הכל.
אצבע על ההדק.
נושמת ונושפת את כל הכאב,
עד שלא נשאר בי אוויר.

לוחצת חזק על ההדק,
ורעש אדיר משחרר אותי, ריח אבק השריפה.
שרפתי אותנו. פגעתי במטרה.
בזה אחר זה משחררת עוד ארבעה כדורים,
כל אחד מהם מכוון,
עובר 6 סיבובים בסלילים,
פוגע ישר,
אני חזקה.
אני שולטת.
אני בעמדת הכוח.

עשן אופף אותי, חול ואבק.
התרמילים עפים חמים, לוהטים ומתקררים להם.
כמו מה שהיה פעם,
בוער - עכשיו נכבה בי.

מרימה את הנשק ב-60 מעלות.
די, זה נגמר.
אני ניצחתי.
פגעתי 5 מתוך 5,
אתה לא יכול עליי יותר.

מעבירה לנצור
מוציאה מחסנית
דורכת פעם וחצי
מעבירה משולשת
משלימה דריכה
מעבירה לבודדת (פעם אחרונה בודדת)
נוקרת
דורכת ומעבירה לנצור.

נוצרת את הכל.
את הזכרונות.

הנשק פרוק בדוק ונצור.
מזילה דמעה ויוצאת מהמטווח.
יוצאת מזה,
יוצאת ממך.
חוזרת אליי.