ואז בלילה כשאני לבד המיטה,
ברגע שאני הכי צריכה,
אני נותנת לעצמי להתפרק.
נותנת לעצמי לבכות, לצעוק ולשתוק.
מאפשרת לעצמי להתפלל לדברים אסורים.
אני מאפשרת לעצמי להתפרק.
אחרי יום שלם של משחק,
שאני בסדר, שטוב לי שיש לי הכל.
אחרי יום שלם של שקרים של להשלות,
אחרי יום של עבודה כמעט בלתי אפשרית.
אני יכולה לבכות, אני יכולה להיות עצמי.
אני יכולה לבכות ולשתוק שעות בחושך
שבו אני פוגשת את עצמי.
אך אז כעבור כמה שעות של עצמי
אני רואה את האור מחוץ לחלון,
אני צריכה עכשיו להיות אדם אחר,
אדם זר, אדם שמח, אדם אוהב ונאהב
והנה מתחיל עוד יום של משחק
יום שלא אמצא את עצמי.