בדיו לבן אני רושם
צללים לפני כיבוי הפנסים,
לעתים אני עוטף
רגשות מפני צינה בערבים,
לעיתים אני מנחם
כאבים שאין להם משככים
או מכנס
מחשבות תועות בדרכים,
לפעמים אני זוכר
אהבה שלא חוברו לה הספדים.

אם יהיה זה ברגע יחיד
של קירבה
לאנחה שאבדה בשאון הימים,
לשתיקה הכבדה כגל אבנים,
לעולמות שלתוך זיכרונם הם קורסים
לכלימות ששבו ממרחקים,
לנפשי בין קירות ערומים.

אם ארשום ברגע יחיד
של ריחוק
מלובן עיני אלוהים,
ואם אל שולחני תגיע קרן
מכוכב בהיר במרומים -
תהיה הרשימה לשיר.