האי שלי נמצא בלב אוקינוס שומקום, וקרוב לארץ עוץ ועיר
האיזמרגד. יש בו יערות עד ירוקים שנמשכים כמעט עד לחוף, אשר
הוא בעל דיונות של חולות לבנים צחים, ועלי דקל תמירים
המתכופפים מעל המים ממש כאילו רוצים לשתות לגימה. יש שם גבעות
רחבות ידיים המכוסות בפרחים אקזוטיים וריחניים אשר ביניהם עפים
פרפרים ססגוניים בשלל צורות וצבעים. באי שלי יש גם מקום של שלג
וקרח, גשם, רוחות מצליפות כמגלבים והרים קפואים. זה בגלל
שבזכות מקורותי לעולם לא אתנתק ממזג אוויר קר וקפוא. השלג תמיד
עמוק ולבן, צחור וטרי, הוא נערם על עצי האורן הגבוהים, ולפעמים
אפילו מפיל ענף מעודף משקל. וכשאני מרעיד את העץ עם ידי, או
בועט בגזעו, אני מייד מתכסה בערמת שלג לבן וריחני. אני גם עולה
הרבה על ההר שלי, הנמצא במרכז הכפור, ושם אני מתאמן בפיסול קרח
ובניית אנשי שלג. הנוף בפיסגה פשוט מהמם, וההר יצר לי בטובו כס
קרח כדי שאוכל לשבת ולהנות מהמראה. החיות באי שלי מאוד נחמדות
ואף פעם לא תוקפניות. אוהבות משחק ושטות. הן גם יכולות לדבר,
כך שלפעמים אני מעסיק את עצמי ע"י שיחה פילוסופית עם ינשוף,
כדורגל עם קבוצת זאבים, או טורניר איגרוף עם קנגורו. כשאני באי
שלי, אני שוכח הכל, ישן וחולם כמה שארצה בערסלי עלים מתוחים
בין דקלים, ואוכל דובדבנים.