ערמות של חצאיות, גרביונים שחורים ומטפחות ראש נכנסו בשערי בית
הספר לבנות "רבי מאיר" החרדי, בו אני לומדת כבר 11 שנים.
כל אחת יותר נרגשת מהשניה לקראת השנה החדשה, אך באותו הזמן כל
אחת יותר מתוסכלת מהשניה.
אני מצטערת! למרות שאין לי על מה להצטער...לא אני בראתי את גוף
האדם, כי אם אלוקים הגדול- הוא רצה שבגוף של בנות צעירות
ישתוללו הורמונים רבים, שיגרמו להן לרצות, לחפוץ בגופו של
הגבר. אך עם זאת, יחד עם כל הפיתויים, שתדע האישה לשמור על
טוהר גופה,לנעול עצמה בפני המין השני ולדעת טוב טוב את מעשיה
פן תאבד את בתוליה לפני שתשתדך לאיש הנראה טוב בעניי הוריה.
את רגשותיה בין אם היו שנאה, אהבה, ושמא אני יעיז לומר- תשוקה,
עליה להדחיק, ולהפגין אך ורק צניעות! אם ברצונה כמובן להיות
מיועדת לטוב בגברים. את דברים אלו ידעה כל ילדה ונערה שגדלה
בחברה הסגורה שלנו. ושוב פעם אני מצטערת על דיבוריי הבוטים.
אם כי אני מצטערת בפני האל הגדול כי הוא רואה ושומע הכל, וכי
הוא יודע את מחשבותיי הבלתי הולמות שעוברות במוחי בכל פעם שאת
ריחו של השכן אני מריחה, שאת קולו של הנער אני שומעת, שאת מאור
עיניו אני רואה.
בסיומו של יום הלימודים הראשון בכיתה יא, שהיה מרובה בתפילות
לשנה החדשה, חזרתי לביתי בדרך הארוכה מכיוון שרציתי לעשות טיול
קטן לפני שאני ואמא נלך למקווה. אחרי חצי שעה כשהגעתי הביתה
ראיתי את אבא מניח תפילין. לא רציתי להפריע לו, לכן נכנסתי
בשקט למטבח ואמא הגישה לי את ארוחת הצהריים. מיד כשסיימתי
לאכול, אמא הביאה את תיקי הרחצה שלנו והלכנו למקווה על מנת
שנוכל שוב להיות נקיות. בדרך חזרה הביתה פגשנו ברחוב את מוטי,
נער חילוני שהיה מביא את העיתונים לשכונה שלנו. הוא היה גדול
ממני בשנה וחצי בערך, צבע עור כהה, שיער מקורזל כזה- לא יפה כל
כך.
עיניים קטנות ושפתיים קטנות עוד יותר. הדבר היחיד שלא היה כל
כך קטן אצלו היו האוזניים- מה שלא הוסיף חן למראהו.
כשהוא דיבר האותיות ח' ו- ע' היו דגושות בשפתו, צורת דיבור
הנהוגה אצל המזרחים. למרות גופו הקטן והשחור, ופרצופו הלא
אסתטי- האופי שלו היה משהו מיוחד. הוא לא היה טיפוס קר כמו כל
הבחורים אצלנו בשכונה, ליבו היה חם ואדיב והיה לו גם חוש הומור
נהדר.
הוא שאל את אימי לשלומה, וזו כמובן השיבה: "ברוך השם, הכל
טוב".
בלילה כשהלכתי לישון, חשבתי על אותו מחלק עיתונים, מוטי הזה.
חשבתי על איך אלוקים יוצר את האנשים מאוזנים כאלה, אם אתה
מכוער אז לבך יהיה יפיפה, ולהפך. לעולם לא תמצא בן- אדם, יצור
אנוש מושלם. מכיוון שרק השם, רק אלוקים הגדול- מושלם! כל יכול!
נרדמתי...
בחלומי, הייתי שטופת זיעה, גופי התרגש.
מישהו עמד ליד הקיר, עירום כביום היוולדו, וכך גם אני...שכובה
על ספה שחורה כשכל אבריי חשופים. האיש העירום התקרב אליי ואני
חששתי שמא ארגיז את האלוקים. אבל המשיכה הפיזית והרצון היו
גדולים מהאמונה, גדולים מהפחד. כאשר הבחור התקרב הבחנתי כי זהו
אותו בחור שפגשתי בדרכי הביתה עם אמא מהמקווה. מוטי התימני
שחילק עיתונים. בזמן שהוא התקרב ואני שכבתי שם, על הספה- חשבתי
לעצמי שאני יודעת כמה אני טועה, אבל זה לא הפריע לי. חשבתי לי
גם שאני יודעת כמה הוא מכוער- פניו מצומקות, גופו קטן, שיער
ושחור, אך גם זה לא הפריע לי. שום דבר ואף אחד לא הצליח לעצור
אותי.
בוקר כעסתי כי נתתי לעצמי לחלום על מעשה כל כך שפל. הרגשתי
בזויה, מלוכלכת ומנודה. נכנסתי להתקלח והלכתי ליום חדש בבית
הספר.
כשיצאתי מהבית, בכניסה, שכב העיתון...וכשהרמתי את עיניי,
הבחנתי בנער רכוב על אופניו מתרחק מביתי וממשיך להשליך עיתונים
מהשקית שהחזיק בידו. באותו יום בשעות הערב, הלכתי לבקר את
חברתי שגרה בקצה השני של השכונה. באופן מפתיע פגשתי את מוטי
שכנראה זכר אותי מאתמול. הוא חייך אליי ואני החזרתי אליו חיוך
ומיד השפלתי את מבטי.
אותו החיוך ששלחתי אליו, היה משום שהצחיקה אותי העובדה שאתמול
בלילה חלקנו משהו מאד אינטימי ואני אפילו לא מכירה אותו, והוא
אפילו לא יודע על כך, על החוויה...על הדברים החדשים שלמדתי
ממנו. עצרתי את המחשבות הללו ונזפתי בעצמי על כך שאני חסרת
מעצורים, חסרת שליטה.
המשכתי בדרכי...הוא התחיל ללטף אותי מכף רגל ועד ראש...כאשר
באמצע גופי הוא עצר, והרגשתי הרגשה חדשה ולא מוכרת.
לאחר מכן, כשאני אדומה ולוהטת מן הבושה וממעשיי המחפירים,
הבחור, מוטי, שכב עליי וחדר אל פרטיות גופי הגדולה מכל. ושוב,
דבר לא הפריע לי. לא העובדה שחציתי קווים אסורים, לא העובדה
שהוא מכוער ולא מושך ולא העובדה שהוא בתוכי, מגלה את סודות
גופי.
שעון מעורר עצר את הזוועה.
לאחר כמה ימים החלום חזר על עצמו. בבוקר שלמחרת הרגשתי מבוהלת,
אך בהלה מוזרה מהולה בסיפוק ותענוג. החלום חזר בשבועיים שלאחר
מכן עוד מספר פעמים.
הגעתי להחלטה מסוימת! החלטה מטופשת אם חושבים עליה ומפעילים
שיקול דעת נכון ולא נכנעים לתענוגות הבשר. החלטתי שאם אלוקים
מפעיל את מחשבותיי לכיוון הזה, לחלום זה, עליי ללכת בעקבות
רצונותיי ולהגשים אותו, למלא אחר בקשות נפשי.
לכן, הזמנתי במבטי את מוטי, נער העיתונים, ללילה של זוהמה
וחטא. כשפגשתי אותו ליד המכולת לחשתי לו שיפגוש אותי באסם
הנטוש שבשכונה החילונית. הייתי בטוחה שעצמי כשהצעתי לו, מכיוון
שידעתי כי הוא מחבב אותי. באותו הערב, בשעה 8 בדיוק יצאתי
מביתי בתירוץ כי עליי להכין שיעורים עם חברתי.
פגשתי את מוטי באותו אסם נטוש, הוא כבר חיכה לי שם...בדרכי
התחרטתי בערך 100 פעם, אבל רגליי נסעו אותי לשכונה החילונית
כאילו הן לא מחוברות לגופי.
המעשה האמיתי היה יותר טוב מהחלום...
התחלנו להתנשק בעדינות, הוא הוריד את חולצתו ולאחר מכן את שלי.
נשכבנו לאט לאט על הקש שהיה מפוזר על הרצפה.
הוא החל למשש את החזה שלי בלהט. מאותו רגע, כשהבנתי שזה אכן
קורה, חזרתי בראשי על אותו המשפט: "אלוקים הגדול שמור עליי
וסלח לי על כל חטאי..." אלוקים הגדול שמור עליי וסלח לי על כל
חטאיי...
" אלוקים הגדול...שמור עליי...וסלח לי על כל חטאיי!"
שכבנו שם.שנינו עירומים. עכשיו- הזעתי מבושה, מהתרגשות, מהפחד,
מהרצון לקבל את סליחתו של האל הקדוש.
מוטי קירב את איבר מינו אל שלי, לאט ובעדינות הכניס
אותו...והכניס...והכניס...והכניס...והכאב היה עצום!
כשחזרתי הביתה רצתי להתקלח, לסלק מעליי את ריח גופו התימני.
בבוקר אמרתי להוריי שאינני מרגישה טוב, ולכן נשארתי בבית.
מיותר לספר שבכיתי עד שנשמתי יצאה, מכיוון שזה די ברור...בכל
אופן זה מה שקרה.
שברתי את הראש מה עליי לעשות- האם לספר או האם לשתוק, האם לשאת
בתוצאות של החטא ולסבול נידוי מהמשפחה, או האם עליי לשתוק
ולשמור את סודי עד היום שבו לא תהייה לי כל ברירה והוא
יתגלה?!
כשהזמנתי את נער העיתונים ללילה של זיעה ושיגעון, לא חשבתי על
החיים לאחר מכן.
אני מניחה שחשבתי שאלוקים לא ייתן לי את הזכות...את הכוח
להמשיך אותם. חשבתי שאלוקים ירצה לעצור את חיי בנקודה הזו על
מנת לאמלל אותי על עבירה חמורה שכזו.
אך העונש של אלוקים היה קשה מנשוא. הוא נתן לי להמשיך לחיות
והציב בפניי את העובדה שעליי להתמודד עם ההשלכות של המעשה
המטורף. דבר שהיה קשה יותר מכל דבר מציאותי אחר.
אני שולחת את המכתב הזה לאחות של חברה שלי.
קוראים לה שרון והיא חזרה בתשובה ואורח חייה שונה כעת.
יכול להיות שהיא תדע מה עליי לעשות...
אני עדיין מחכה לתשובה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.