"תסתובבי אליי".

כבר אין לי כוח לנהל את אותו דיון פנימי, האם זה באמת משנה.
קח אותי או הנח לי, אבל עזוב אותי לנפשי !
זו תקופה, בסך הכל תקופה, אני אומרת לעצמי שוב ושוב.

"אני רוצה שתהיי שמחה"

לא, אני יודעת בלי שום התייעצות - ממילא השטן הקטן משמאל כבר
לא בתפקוד, נותרנו רק אני והמלאך התחמן מימין שמוציא אותי
מאיפוס. אה, כן, ועוד כל מיני אפסים שמשום מה נדמה לי שהזין
שלהם מסוגל להחזיק אותי. אז חייכתי.
זה מה שעצוב לי לפעמים - קורה לי יותר מדי שדברים מבחוץ נהיים
יותר ויותר מכרעים עבור האושר שלי, ולבסוף גם מחזיקים אותי
יותר ממה שאני מסוגלת להחזיק את עצמי.
שוב, אני חוזרת בקול-לא-קול עיקש. תקופה.

"אני רוצה שתרצי אותי..."

בעיקרון, הכל טוב. הכל הולך ממש מצוין בזמן האחרון, אז איפה
התקופה..? והנה הלכה עוד תיאוריה, עוד ביסוס. אתה מדבר אתי על
רצון...? יופי. אני רוצה לחזור לצפון, עם או בלי גיטרה. אתה
מבחינתי לא קיים כאן בכלל, בחדר הזה. זה רק אני ושלמה ארצי.
אתה סתם קול מבחוץ שאוהב להפריע בזמני איכות ונותן לי הוראות.

"תמצצי לי..."

מה זה משנה, הצפון יחכה. אני חושבת על הירדן, על לילה, ע ל י ו
...
זה מה שמחזיק אותי כאן, בלי שאני אתעלף מרוב גועל.
עדיין, בא לי להקיא. אתה מלמעלה נשמע די מרוצה. שלמה היחיד
בחדר שמדבר לעניין.

אתה, ועוד לא מעט כמוך המשובצים באותה נקודה, באותו תפקיד
בחיים שלי, רודף אותי.
לפעמים יוצא לי לחלום את מה שקורה כאן, עכשיו, כל הזמן. אני
קמה מבועתת, ואם אין לי כוח לקום -
ממשיכה לישון, בידיעה שבבוקר אני אשנא אותך, את כולם, ואת עצמי
- יותר מכולם.

ביום שהוא ימצא אותי, אני לא אספר לו על מה שקורה כאן עכשיו,
ולא על עוד עשרות תרחישים זהים. כשנמצא זה את זו, הוא יכיר
אותי אחרת מכולם.
הוא, הוא, הוא...
אתה לא יכול ליהנות בשקט, לכל הרוחות..? לא מספיק הפה שלי, גם
לאזניים שלי אתה חייב להידחף?? להפריע, לדפוק כמו בפטישים בעוד
חוש, תחום, מה שתרצה...
כי אין מה לעשות, זה תמיד מה שאתה רוצה.
אם שלמה ארצי היה כאן במקומי, סביר להניח שהוא היה זורק הכל,
נוסע לאן שהרוח תיקח אותו, וכותב על זה שיר.
או שאולי היה ממשיך במכוון במעשים שייגרמו לו לייסר את עצמו
א"כ, וכותב בייסורים אלה שיר אחר.

"עוד..."

ה ו א  זה לא מישהו ספציפי. גם לא משהו ספציפי. אני גם לא ממש
סגורה אם זה באמת מי או מה, רק שיבוא, מאיפה שזה לא יהיה,
ויביא לי שקט.
ברור שעוד, אלא מה???
מטומטמת אחת, מטומטמת...

"עוד..."

או לאו דווקא לילה. לא חייבים לנסוע דווקא לגליל. אפשר גם
טבריה.
מלכות הזריחה מעל הכינרת, סלסלת נצרים ויין, שמיכה, חול, לא
משנה.
ההוא והשחר ימלאו אותי מחדש. יהיה לי שקט מבפנים, ולא רק נוזל
מגעיל מתוך גוף מגעיל של יצור מגעיל שאני בולעת רק כדי שיהיה
לי קל (בהרבה יותר) להקיא.
אוטובוס, טרמפים, אופניים, לא ממש אכפת לי.
אולי אני כן אקח גיטרה, אבל רק כמחווה לשלמה. להגיע לאן שלא
יהיה - כל עוד זה צפון באמת, ולא צפון לחדרה...
בקבוק ביד אחת, ועוד בקבוק ביד השנייה.
היצור המגעיל נשכב, כולו מבסוט, ומדהים כמה גברי אפשר להרגיש
לפעמים. כולה מציצה.
אולי אני אפילו אכתוב על זה שיר. מה שבטוח -
ברגע שאני אמצא את השקט, אני אקיא אך ורק אלכוהול.