השעה היא שש ועשרים. אני יודע בדיוק
להיכן מובילים הצינורות החלודים, הפונים
אל דרך הכורכר הישנה.
אילולא האישה השמנה, שחלצה
שדה הימיני להיניק, אולי עוד הייתי מספיק
לספר לו על שדה הכותנה השחורה, בו שוכבים
שלושת העופרים הצעירים, לספר לו על
ראשיהם הערופים, המוטלים כסנפירים עצלים
לצד גופם המכורסם; אולי אף להביט בהתיירחות פניו
מבעד לארובות העיניים הסנטימנטליות, אלה האונסות
את אבני הכורכר להשתוקק
ולנשוף מעט לרווחה
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.