כל משורר שיכור
או מטורף, יכול להבחין
בטופרי הינשופים, בהתרחבותה העיקשת
של משרעת הבדידות.

תנודות מטוטלת על חוט ניילון
שקוף, חותכות
באוויר
עבר ועוד עבר.

רק אתמול
וכבר שריקת המשרוקית.

חתולה צולעת, כולה
מפעמת שירה מלאכותית; שיניו נוגסות
בתרדמת זנבה המכורכם.

הרבעה צנועה אחת, ומוטב
לטפס על נגוהות
המהגוני, להימלט
ממצמוצי הנברנים.

איש כבד-יום
וגוף שב
אל קן הינשופים.

צרעות מורטות
כנפיהן בין-ערביים.

שתי רגליים
נוגעות זו בזו
מתחת לשולחן

ילד שותק, אך
הנה שוב
נשמעת השריקה.