את הריקנות שבתוכי
לא ניתן להסביר במילים
ניתן רק לחוש אותה
חזקה ומוצקה כאדמה תחת רגליי

והאדמה רועדת, מזעזעת עולמי
רוטטת ועוד רגע נשמטת תחת רגלי
ואני צונחת מטה ללא שליטה
לתוך מעמקי הלא נודע

ואני זוחלת בחשכה
גחוני משתפשף עד זוב דם
מהסלעים המשוננים העוצרים בדרכי
ועוד רגע אתייאש ואקרוס במקומי

שוכבת מותשת, זרועותיי שלוחות מעלה
זועקת במלוא הפה לישועה
והמילים לא בוקעות
לא בוצעות את הבועה סביבי

נוחתת במכת מחץ לקרקע הקשה
צלעותיי מתפצחות, גולגולתי נבקעת
לבי רועד ונפלט החוצה מתבוסס בדמו
כעת, אין לו עוד משמעות בגופתי המתה

ואין איש שומע
ואין איש מאזין
ואין איש חש לעברי
ואין איש מושיט ידו לי...